תקמח

מאחר ועוזבת המשפיע שלה כך בנש"י שכנס"י מקבלים מהקב"ה ועז"נ לזאת יקרא אשה כי מאיש לוקחה זאת לכן ח"ו כשמתקשרים לקבל תענוגי' גשמיים שמקור שורשם מק"נ נק' זונים משא"כ המינים [לא שייך לקרותם אפילו זונים]. . . ובפ' תולדות [פס"ז] ענין שהצדיקים לבן ברשותן ודומין לבוראן משא"כ הרשעים הם ברשות לבן וזהו ולא תתורו אחרי לבבכם להיות ח"ו ברשות לבן כ"א שיהי' לבו ברשותו והיינו ע"י ל"ב חוטי הציצית שהם ל"ב נתיבות חכמה והם למעלה מבחי' לב שיש בו ג"כ ל"ב נתיבות תתאין ולכן מוח שליט על הלב, אך במהרש"א הקשה דקאמר מפני שיש בה חמשה דברים וקא חשיב ששה, והביא שבגירסת ילקוט לא קא חשיב מינות וא"כ מינות והרהור עכומ"ז חדא הוא אך הוא ז"ל מסיק דהרהור עבירה והרהור עכומ"ז חשיב בחדא, וכן י"ל שהרי במשלי נאמר לשמרך מאשה זונה ופרש"י במשלי סי' א' בפסוק להבין משל ומליצה דכולל ב' דברים עכומ"ז וזונה כפשוטו.

ה) פ"ק דסוכה דף ט' סע"א ועשו להם משלהם והיינו למעוטי גזולה, וכ"כ בב"י סי' י"א בשם הנמוק"י דחוטין שאולין כשרים משום דלהלואה ניתנו דלא הדרי בעינייהו.

פ"ק דיבמות ד"ד סע"ב ועשו להם ציצית על כנפי בגדיהם, ותנא דבי ר' ישמעאל כל בגדים צמר ופשתים הם (והאי בגדיהם דציצית משמע בין של צמר ובין של פשתים ואמר רחמנא עביד תכלת נמי לפשתים) ואמר רחמנא עביד ליה תכלת ותכלת עמרא הוא, ועיין מענין כלאים בזח"ג פ' קדושים דפ"ו ע"ב ואיך שבציצית שרי החיבור והערבוב כו', ועמ"ש מזה לקמן פ' תצא ע"פ לא תלבש שעטנז כו'.

וברבות פ' חוקת דף רע"ד ע"א מבואר שזהו חוקה כמו פרה אדומה, וז"ל כלאים לא תלבש שעטנז, וסדין בציצית מותר, וכתי' ביה חוקה, את חוקתי תשמרו עכ"ל. וענין החוקים מבואר במ"א ע"פ אם בחקתי תלכו ששרש מצות אלו נמשכים מבחי' כתר שבכתר דאע"פ שכל המצות שרשם מהכתר כי תרי"ג מצות דאורייתא עם ז' מצות דרבנן הם תר"ך עמודי אור מ"מ שרשם מבחי' חכמה שבכתר אך החוקים שרשם מכתר שבכתר כו' ע"ש.

ובבחיי פ' קדושים דף קנ"ג ע"ד כ' וז"ל ומה שהותר הכלאים בציצית גם בבגדי כהנים בשעת עבודה לפי שכל הכחות המשתנים זה מזה כולן כלולי' במצות ציצית, בין הלבן והתכלת עכ"ל, והיינו כי לבן ותכלת הם חו"ג