תקמה

התחלה, והיינו בחי' מו"ס שהוא החכמה הראשונה שבאצי' ומשם נמשך ואמרת אליהם, אבל דבר אל בנ"י המצוה בכלל זהו מה שנמשך מבחי' גלגלתא לא נק' התחלה, ועוד כי בחי' גלגלתא זהו חיצוניות הכתר שבכתר שאינו בחשבון ע"ס וא"כ אינו התחלה, כי ראשית והתחלת הגילוי הוא החכ' כנ"ל, ועיין באד"ר דקל"ג ריש עמוד א' דאמירה הוא בנחת ע"ד דברי חכמים בנחת נשמעים כנז' בבה"ז פ' וירא וע' במא"א אות א' סצ"ח ואות ד' סעיף ג"ד וכן מצאתי בספרי הובא בילקוט פ' בהעלותך ע"פ ותדבר מרים ואהרן במשה אין דבור בכל מקום אלא לשון קשה שנאמר דיבר האיש אדוני הארץ אתנו קשות בפ' מקץ מ"ב, ואין אמירה בכל מקום אלא לשון תחנה וכה"א ויאמר אל נא אחי תרעו בפ' וירא י"ט, וצ"ע בענין עשרה מאמרות ועשה"ד דלכאורה עשה"ד גבוהים יותר מע"מ שהע"מ מתחילים בבית בראשית ברא ועשה"ד מתחילים באלף אנכי שהוא כתר ועיין במד"ר פ' בראשית פרשה א', אך במק"מ פ' ויקרא בדף י"א סע"ב פי' דעשה"ד הם נפש דז"א ובאים לו מהבינה וע"מ הם רוח דז"א שבאים לו מן אבא, ועמ"ש ע"פ את ד' האמרת היום כו', והנה בקיום המצות יש ב' בחי', הא' ע"ד כי מצות המלך היא מבלי שידע שום טעם וזה נמשך מבחי' הדבור, וכמ"ש גבי שמואל ושאול, הנה שמוע מזבח טוב, וכתי' מאסת את דבר ה', וזהו ענין שדבור הוא לשון קשה ר"ל פקודה וציווי שיצא דבר מלכות מלפניו מבלי שיודיע הטעם, אבל אמירה הוא לשון רכה ע"ד גילוי איזו טעם ושכר שיש בהמצוה להיות שש ושמח בהמצוה ולכן אמירה מבחי' חכמה וזהו דבר אל בנ"י ואמרת אליהם, ועמ"ש מענין שני בחי' אלו שבמצות בד"ה ועתה יגדל נא כו'.

ב) ועשו להם ציצית. במנחות פ"ד מ"ב א' שתהא נוטפת על הקרן, קרן הוא מל' כנודע מענין ובא לו לקרן בזהר בפ' במדבר דק"כ, וציצית המשכות ל"ב נתיבות חכמה עילאה לח"ת נוק' ע"כ צריך שתהא נוטפת על הקרן, וזהו קרנו תרום בכבוד כבוד ל"ב נתיבות חכ' שהם ל"ב חוטי הציצית וכשהציצית שהם בחי' כבוד נוטפים על הקרן זהו קרנו תרום בכבוד, ועיין מפסוק קרנו תרום בזח"ג בהעלותך דקנ"ד ע"א, וזהו ענין וירם קרן, סלסלה ותרוממך לבחי' שער רישי' שלמעלה מלבושי' כתלג וע"ד העבודה זהו שצ"ל יראת חטאו קודמת לחכמתו כי הציצית הם ל"ב נתיבות חכמה, וצ"ל חכמה זו נוטפת על הקרן שהוא בחי' יראה, שם בנ"י כו' ולא עכומ"ז, ושם תעשה ולא מן העשוי, סוכה ט' סע"א ועשו להם משלהם, גם עשיי' לשמה.