תקמד

דבר אל בנ"י ואמרת אליהם ועשו להם ציצית

א) דבר אל בנ"י ואמרת אליהם ועשו להם ציצית על כנפי בגדיהם לדורתם ונתנו על ציצית הכנף פתיל תכלת פ"ב דברכות דף י"ד ע"ב אמר רב שמואל בר רב יצחק אמר רב דבר אל בנ"י לא הוי התחלה, ואמרת אליהם הוי התחלה, נראה ע"פ מ"ש בבחיי כאן ס"פ שלח וז"ל דבר אל בנ"י מצות ציצית בכלל, ואמרת אליהם פרטי המצוה, וכן הדין בכל הפרשיות שבשאר מצות שיאמר בהן דבר אל בנ"י ואמרת אליהם שפירושו כן, כי כל מצוה יש לה כלל ופרט וכבר הזכרתי זה בראש סדר ויקרא עכ"ל, ושם בפ' ויקרא ע"פ דבר אל בנ"י ואמרת אליהם אדם כי יקריב כ' הדבור על כלל המצוה, והאמירה על פרטיה וכן דבר אל בנ"י שבמצות ציצית שיודיעם תחלה מצות ציצית בכלל ואמרת אליהם בפרט, והפרט הוא מה שבא בקבלה שמונה חוטין בכל כנף שהם ל"ב על ארבעת רבעיו לכוונה ידוע, וחמשה קשרים גם כן זה נכלל במה שאמר ואמרת אליהם כי פרטי המצוה לא יתבארו מהכתובים בכלל עכ"ל. ובלק"ת בביאור בשעה שהקדימו ישראל נעשה לנשמע נתבאר שהמצות בכלל נמשכים מחיוורתא דגלגלתא שהוא חיצוניות הכתר, ופרטי המצות להיות הסוכה כך וכך זהו נמשך מהתורה שהיא מו"ס פנימיות הכתר שבו מלובש גבורה דעתיק מאמר קו המדה, וא"כ דבר אל בנ"י המצוה בכלל זהו מה שנמשך בהדבור מבחי' גלגלתא, אך ואמרת אליהם פרטי המצוה זהו מה שנמשך מבחי' מו"ס, וזהו אמרת אלוה צרופה, וכתיב תזל כטל אמרתי, ועמ"ש בד"ה ועתה יגדל נא בפי' כאשר דברת לאמר מובן דפי' לאמר הוא בחי' גבוה יותר מהדבור, ולכן אמרו דבר אל בנ"י לא הוי התחלה ואמרת אליהם הוי התחלה, כי החכמה נק' ראשית שהיא