תקל

להבין ענין מארז"ל כל הקורא ק"ש

קרח תקצ"ז

להבין * ענין מארז"ל כל הקורא ק"ש בלא תפילין כאלו הקריב עולה בלא מנחה וזבח בלא נסכים, מהו הדמין ק"ש בלא תפילין לעולה וזבח בלא מנחה ונסכים כי מה ענין זה לזה. ויש להקדים מתחלה כללות ענין הקרבנות והנסכים, כי הנה הקרבנות נק' בשם אכילה כמארז"ל ע"פ ואם האכל יאכל בשתי אכילות הכתוב מדבר א' אכילת אדם וא' אכילת מזבח. וכן במגילה * ע"פ והשתיה כדת כדת של תורה אכילה מרובה משתי' וקאי על כל הקרבנות מפרים וכבשים ואלים שהם נק' אכילת מזבח, וכמ"ש בהדיא את קרבני לחמי כו' כבשים בני שנה שנים כו', מלבד המנחה עשירית האיפה סלת בלולה בשמן רביעית ההין הוא הנק' מנחת נסכים. והנסכים הוא שהיו מנסכים יין ע"ג המזבח והי' יורד לשיתין (ע' * בזה מחלוקת הרמב"ם עם הראב"ד שרמב"ם כתב ויוצק על היסוד והוא יורד לשיתין והשיגו הראב"ד ואמר שלא הי' יוצק אלא בספל והכ"מ נדחק ליישב דברי הרמב"ם בדוחקי', ובאמת לפמ"ש במס' תמיד ד' הרמב"ם נכוחים מאד) והוא הנק' בשם שתיה, וכמ"ש בכל יום בקדש הסך נסך שכר להוי' כו'. ובאמת צ"ל כ"ז מהו הענין שהקב"ה אוכל ושותה כביכול וישראל מפרנסים אותו פעמים בכל יום בבשר ולחם ובמשתה יין כי כולו פלאי כו'. הנה גבי יותם נאמר ותאמר הגפן החדלתי את תירשי המשמח אלקי' ואנשים * מכאן שאין אומרים שירה אלא על יין. וגם זה פלאי מהו ענין שמחת אלקי' מיין גשמי. ויובן בביאור ענין מהות השמחה גם באדם מה ענינה, דהיינו מה זה שאנו רואים שלפעמים יהי' האדם בשמחה ויגיל שהוא שינוי מסדרו התמידי, ושמחה זו צ"ל מה הוא. והענין כי הנה בכל דבר יש פנימיות וחיצוניות, פי' מה שהוא בחי' משפיע לזולתו נק' בחי' חיצוניות שלו המתגלות, ומה שהוא בחי' מקבל מלמעלה ממנו נק' בחי' פנימי' שלו הנסתר ונעלם מעין כל חי זולתו. וכמו בגשמיות ע"פ משארז"ל אין לך עשב שאין לו מזל מלמעלה המכה בו ואומר לו גדל, והיינו בחי' כח רוחני שמשפיע חיות בעשב הגשמי ומצמיחו ומגדילו, וכנודע ממ"ש ממגד תבואות שמש וממגד גרש ירחים שיש פירות * שגדילים מן החמה ויש