תקכט

במדבר הזה יתמו

במדבר הזה יתמו וגו'. פי' בזח"ג פ' שלח דקס"ג דהיינו שע"י המדבר יבאו לבחי' תמים תהי' אלא שאם לא החטא היו באים לזה ע"י א"י ועכשיו הוכרחו לבא לזה ע"י מדבר כו', וזהו כענין באדה"ר תחלה ויניחהו בג"ע לעבדה כו' ואח"כ וישלחהו לעבוד כו', ומצינו כה"ג שלשון הקללה הוא ג"כ ברכה כמ"ש בכד הקמח אות א' בערך אה' ד"ו ע"א וז"ל ומרוב אהבתו אלינו כו' ואף במקום התוכחה עצמה מצינו שהלשון יכלול נחמה והוא דבר הושע (סי' א') קרא שמה כו' כי נשא אשא להם, ולשון נשא אשא לפי קשר הענין יהי' מלשון עקירה והכרתה כלשון ישא פרעה את ראשך, ס"פ וישב, אמנם יש בו זכרון נחמה לפי שהוא כולל לשון סליחה כן ת"י ברם אם יתובון אשבוק להון כו' עכ"ל, ועד"ז פי' במדבר הזה יתמו עם היותו לשון קללה ע"ד ותם לריק כחכם בחקתי כ"ו כ', עכ"ז יש בו ג"כ לשון ברכה והוא ע"ד תם עונך בת ציון, איכה ד' כ"ב, וע' מזה ברבות ד"פ ע"ג, וע' באג"ה ע"פ חסדי ה' כי לא תמנו, גם ע"ד יתמו חטאים מן הארץ תלי' ק"ד ל"ה, וארז"ל פ"ק דברכות ד"י ע"א חוטאי' לא כתיב אלא חטאי' ופירש"י יצה"ר והיינו דליהדרו בתשובה, וכמו"כ י"ל הפי' כאן יתמו החטאים דהיינו תם עונך כו' ואזי הם יבאו לבחי' תמתי, ועד"ז ארז"ל ברבות באסתר דקי"ז ע"א אחותי זו בבל כו' דהיינו ששם נתאחו ישראל אליו ית' ונדבקו בו, תמתי באדום, שאז תם עונך ונעשו בבחי' תמתי, ועמ"ש מענין יתמו חטאים ע"פ סדין עשתה ותמכור במשלי סי' ל"א, כי במקום שבע"ת עומדי' כו' ולכן במדבר הזה יתמו, וזהו ג"כ ענין המדבר דכתיב המוליכך במדבר כו' נחש שרף ועקרב וצמאון כו' וארז"ל בפ' לך פמ"ד נחש זו בבל כו' וממילא וצמאון זו אדום ושם המוליכך שמשם נעשו מהלכים כו'. ויש להעיר לענין יתמו ממ"ש ע"פ אני כו' והי' תמים בפ' לך, להסיר מום של הערלה ואזי יהי' תמים ועמ"ש ע"פ כולך יפה רעייתי ומום אין בך, ובערלה יש ד' קליפין והם נופלים ע"י ד' גליות הנ"ל וז"ש בשם ה' כי אמילם כו'. גם להעיר ממ"ש בענין ד' בחי' אחותי רעייתי יונתי תמתי. ואפ"ל בפי' ושם ימותו כי הנה ארז"ל ברבות ס"פ נשא ע"פ כי לא יראני האדם וחי, שאפי' החיות הנושאות את הכסא אין רואין את הכבוד, אבל צדיקים אע"ג דבחייהם אינן רואין, אבל רואים הם במיתתם, והטעם כי עד"מ כח הראי' מלובש דוקא בשחור שבעין כך עד"מ בחי' ראיה הנק' עין יעקב נמשך מבירור ש' ב"ן דהיינו דוקא ע"י אתהפכא חשוכא לנהורא כמ"ש במ"א בביאור ע"פ כנשר יעיר בענין יצרנהו כאישון עינו, ולכן במיתתם שנתברר נה"ב בימי שנותיו בהם ע' שנה כו' בירור ש' ב"ן הם רואים, והנה בירור ש' ב"ן זהו"ע המוליכך במדבר כו' ולכן ושם ימותו ר"ל לבא לבחי' רואים הם במיתתן, זהו דוקא ושם ע"י בירור ש' ב"ן בחי' מדבר, וזהו ובמדבר אשר ראית כו'. עוי"ל דהנה בן מאה כאילו מת כו' ר"ל שאז יוכל לבא בחייו לבחי' ראיה זו כו' כיון שהוא כאילו מת ר"ל שכבר נשלם הבירור וזהו הנער בן מאה שנה ימות כמ"ש בלק"ת פ' צו בדרוש והי' אור הלבנה, ועז"נ ושם ימותו לבוא לבחי' זו דבן מאה והיינו כמארז"ל א"ת מה אלא מאה. ועמ"ש ע"פ ויהיו חיי שרה מאה שנה ברזא דמאה ברכאן כו', עמ"ש ע"פ יתמו חטאי' מן הארץ וע"פ סדין עשתה ותמכור שם נז' מענין במדבר הזה יתמו.