תקכו

חיים לז"א הנק' אדם וממנו לנפש דוד, ועד"ז יתפרש ג"כ פי' ואולם חי אני עכ"ה), עוד הביא שם פסוק כי אשא אל שמים ידי ואמרתי חי אנכי לעולם, האזינו ל"ב מם, ואמר כי למעלה אמר כי יראה כי אזלת יד היא היד הגדולה (ר"ל מל') והיד השליכה כטעם השליך משמים ארץ תפארת ישראל וזה בשעת הכעס, כי בניה גרמו לה בקלקול מעשיהם, אמר עתה בשעת הרצון שישאנה אל השמים אשר נפלה משם (ע' זח"א פ' ויצא דק"ן ע"א בפירוש כימי השמים על הארץ ועיין בת"א פ' וארא סד"ה לכן אמור לבנ"י בפי' אל הארץ אשר נשאתי את ידי כו' ובהביאור שם בסופו שזהו הגבהת ורוממות תשבע"פ שהיא המ' להיות בבחי' אחעט"ב ע"ש) בסוד אקים את סוכת דוד הנופלת, ואמרתי חי אנכי לעולם כטעם ואולם חי אני, והכל בייחוד אחד כי זה סוד החיים הנאמרים במקום ב"ה עכ"ל, הנה מפרש אנכי ג"כ במ' וכמ"ש בזהר יתרו דפ"ה סע"א אנכי דא שכינתא וכ"מ בזהר פ' לך דפ"ז ע"ב, ועיין מפסוק כי אשא אל שמים ידי בילקוט ח"ב דנ"ב ע"ב בישעי' רמז של"ג ובתלים דצ"ג ע"ב רמז תר"ן ע"פ קומה ד' אל נשא ידיך, ובתלים ע"פ וישא ידו להם רמז תתס"ה, ובמקומו פ' האזינו פי' בשם הרמב"ן כמ"ש העה"ק, וא"כ דברי העה"ק הם מדברי הרמב"ן, ובפ' וארא דע"ג סע"ג ע"פ אשר נשאתי את ידי כו' וכן כי אשא אל שמים ידי שאשא את היד הגדולה אל השמים להיות בה החיים, וכן פי' ס"פ בשלח דצ"א א' ענין כי יד על כס י"ה ובפ' נשא ע"פ ישא ד' פניו כלומר שישאנה אליו כענין כי אשא אל שמים ידי, אליך כלומר לצורכך עכ"ל, ועד"ז פי' בלק"ת בשה"ש בד"ה שחורה אני ונאוה דרוש הראשון פ"ה ענין ישא ד' פניו אליך, עוד בבחיי פ' לך דף כ"ג ד' מענין כי אשא אל שמים ידי.

ונחזור לענין וימלא כבוד דרבינו ז"ל מפרש כי עכשיו עם כי מכה"כ מ"מ יש עכ"פ בחי' צל ומקיף לסט"א, וכפי מ"ש בשם עמה"מ צל זה יונק מק"כ צירופי אלקים, אבל לע"ל ואת רוח הטומאה אעביר כו' כי אז אהפוך אל עמים שפה ברורה כו' זהו וימלא כבוד כו', וזהו ענין יהי כבוד ד' לעולם דהוא לשון עתיד כמו סיפיה דקרא ישמח ד' במעשיו פי' במד"ר ר"פ אחרי פ"כ דקאי על לע"ל, ואפ"ל דהיינו שלע"ל יהיה גילוי שם הוי' עד שיהי' נקרא כמו שנכתב. עוי"ל ע"ד שנת' ע"פ שאו שערים ראשיכם כו' ויבא מלך הכבוד כו' ונכפל הענין עוד פ"ב שאו שערים כו' ויבא מלך הכבוד, ובתרגום שאו שערים הראשון שערי בהמ"ק שאו שערים השני שערי ג"ע, והנה בהמ"ק מ' וג"ע בינה, כי ונהר יסוד אבא יוצא מעדן עצמיות אבא להשקות את הגן בינה, וא"כ מלך הכבוד שנאמר פעם ראשון היינו ז"א דאצי', והכבוד זהו מ', ומלך הכבוד שנאמר פ"ב הכבוד זהו כבוד עילאה אבא, ומלך הכבוד זהו ע"ק וברע"מ פ' פנחס דרנ"ה ע"ב פי' כבוד עילאה היינו כתר, וא"כ מלך הכבוד היינו מ' דא"ס, לפ"ז י"ל כאן ואולם חי אני זהו מאמר ש' הוי' ז"א דאצי' שנשבע בע"ק כמש"ל סעי' ד' וא"כ וימלא כבוד ד' היינו בחי' כבוד דע"ק עדמ"ש ע"פ המד"ר פ' בשלח ר"פ כ"ג בענין מה כבוד בין המלך לאגוסטוס שהוא ענין מלך המלכים כו' אגוסטוס יושב וזהו ע"ד ועת"י יתיב כו' וזהו ענין וימלא כבוד ד' את כל הארץ.