תקכה

בראשו והודיע כי בברכת ר' ישמעאל נמשך השמן הטוב מן האין, וזהו אל תהי ברכת הדיוט קלה בעיניך כי ברית כרותה לשפתים עכ"ל. והנה מענין נענע לו בראשו מבואר בלק"ת פ' שלח בד"ה אני הוי' אלקיכם אשר הוצאתי אתכם מאמ"צ דרוש השני שהוא המשכת מגלגלתא דא"א ומו"ס כו', וענין החייתני בדבריך י"ל ע"ד וצדיק באמונתו יחיה שארז"ל במד"ר בקהלת דצ"א א' בפסוק מה יתרון העושה דקאי על צדיקו של עולם, ופי' באמונתו היא המ' כי איהו אמת ואיהי אמונה. והכוונה שע"י השפעת אורו בבחי' מ' נמשך בו תוספת אור מבחי' האין כנזכר בזהר ויקרא דף ה' ע"א ע"פ גדול הוי' בעיר אלקינו אימתי הוא גדול כשהוא בעיר אלקינו דמלכא בלא מטרוניתא לאו איהו מלכא, ולכן בגלות נק' היסוד הצדיק אבד כמ"ש במא"א אות א' סעיף ד' כי אז אבד לנוקביה ואבד לקבל ברכאן עילאין מאימא עילאה, וע' זח"ג ואתחנן דר"ו ע"פ ובאו האובדים כו', וזהו ואולם חי אני החייתני בדבריך שע"י שאמר ועתה יגדל נא כח אד' ופי' בשערי אורה להררי"ג תחלת שער השני וז"ל ומרבע"ה כשעלה למרום המשיך מדת אל חי באד' באמרו ועתה יגדל נא כח אד' הוא סוד החיים הנמשכים אליה מאל חי וכו' עכ"ל, א"כ משה גרם החיבור והיחוד צדיקו של עולם באמונתו ע"ד זכר חסדו ואמונתו לבית ישראל, הרי עי"ז החייתני שהמשיך מבחי' אין בחי' כי עמך מקור חיים בבחי' צדיק כו' וזהו ואולם חי אני, ובעה"ק חלק התכלית פס"ג כ' וז"ל ואולם חי אני, המשכת חי העולמים במדת אני, וזה תכלית היחוד וסודו למעלה פמ"ט התבאר סוד הכתוב הזה, בזאת תדעון כי אל חי בקרבכם, ביהושע סי' ג' יו"ד, השם הגדול מיוחד בכבודו (הג"ה, ואפ"ל שזהו תשובה לשאלתם היש הוי' בקרבינו דהיינו השם הגדול מיוחד בכבודו אם אין היינו שרק בחי' בכבודו לבד מאיר וע"ז אמר להם יהושע בזאת תדעון כו', ובמד"ר ס"פ צו את אהרן ס"פ יוד שהחזיק המועט את המרובה כו' צמצמן בין שני בדי ארון הה"ד ויאמר יהושע בזאת תדעון כו' אמר להם מתוך שהחזיקו אתכם שני בדי הארון יודע אני ששכינתו ביניכם עכ"ל ור"ל שזה הי' ע"י גילוי מה שלמעלה מבחי' מקום שיהי' מאיר בבחי' מקום, דאל"כ לא הי' אפשר שהמקום שבין שני בדי ארון יחזיק ששים רבוא אנשים, אע"כ צ"ל שהאיר בהמקום מה שלמעלה מבחי' מקום, וזהו ע"י שאל חי מאיר בשם אד', כי שם אד' הוא במ' ומבחי' מלכות הוא שרש המקום והזמן כמ"ש מלכותך מלכות כל עולמים כו' משא"כ שם הוי' הוא למעלה מבחי' זמן ומקום, ויחוד הב' שמות היינו שגם למטה בבחי' מקום וזמן יאיר הבחינה שלמעלה מהמקום והזמן כמבואר בלק"ת בד"ה בהעלותך את הנרות הראשון פ"ג, ובד"ה להבין פי' הפסוק מי אל כמוך, בפי' לשיקבה"ו, ובסש"ב ח"ב פ"ז, וזהו ענין כי אל חי בקרבכם ומזה נמשכים הנסים היוצאים לגמרי מהטבע, משא"כ מבחי' מ' לבד נמשכים רק הנסים המתלבשים בלבוש הטבע כמו נס דאסתר וכמ"ש הרמב"ן פ' וארא עכ"ה), צמאה נפשי לאלקים לאל חי תלים סי' מ"ב ג', נפש דוד צמאה ותאבה להתייחד עם דודה חייה ואור עיניה כו', (הג"ה, ואפ"ל כי הנה התפלה שהיא במ' נק' חיי שעה חיות הזמן אבל התורה נק' חיי עולם, א"כ עד"ז שנפש דוד שהיא שרש חיי שעה מקום וזמן צמאה לבחי' אל חי שהוא חיי עולם, ועיין בלק"ת בשה"ש סד"ה לסוסתי ברכבי דרוש הראשון בפי' הפסוק אשר יעשה אותם האדם וחי בהם פי' שעושין ומתקנין בחי' אדם שיתעלה לבחי' כי לא אדם הוא עכ"ל. א"כ פי' וחי בהם היינו המשכת האור והחיות מבחי' ע"ק שבו נאמר כי עמך מקור