תקכד

בהעלם גדול ולא בא בבחי' אור וחיות פנימי' ע"כ עומד למעלה ואינו בא ומאיר למטה בתוך תוכם כלל (ומ"ש כי חזק הוא להיות שרש הע' שרים מז' מלכים דתהו שהן בחי' גבורות חזקים אך למכה מלכים גדולים כו') וז"ש סר צילם מעליהם וממילא לחמינו הם כמו הבהמה שבורחת מן האדם כי אין להם בחי' אור פרצוף אדם אלא אתם קרויים אדם (ובמ"א מבואר בענין בבואה אית להו ובבואה דבבואה לית להו שצל דצל הוא בחי' יחידה אין להם כו'), וזהו ואולם חי אני וימלא כבוד ה' גם למטה בבחי' גילוי או"פ את כל הארץ גם באותיות דא"ת דתהו שנפלו בע' שרים וכמו לעתיד דכתיב ואת רוה"ט אעביר כו' וממילא אין לע' שרים בחי' אור גם בחיצוני' המקיף כמ"ש סר צלם מעליהם כי הרי נאמר וכבודי לאחר לא אתן פי' כבודי העצמי שבו נאמר לכבודי בראתיו כנ"ל, לסט"א לא אתן כי הפרידן מאחדותו הפשוט ולא עליהם הי' הרצון והמחשבה אנא אמלוך כו', וזהו שנשבע ה' בנפשו ואמר חי אני בחי' אור עצמותו ממש שימלא כבוד ה' בחי' אנא אמלוך הנ"ל את כל הארץ ויבוער רוח הטומאה לגמרי לפי שנאמר וכבודי לאחר לא אתן כו'. ובזה יתורץ הקושי' הנ"ל בענין וימלא ל' עתיד דעכשיו עדיין יש יניקה לע' שרים מבחי' מלכותו ית' עכ"פ בבחי' צל ומקיף וע"כ אין כבוד העצמי הנ"ל מתגלה למטה משום דכבודי העצמי לאחר לא אתן, ומ"ש מכה"כ היינו רק בחי' גילוי כבוד העליון הנמשך בבחי' צמצום מן ההעלם אבל לא בחי' עצמות כבודו הרי שואלים המלאכים איה מקום כבודו כנ"ל, רק שלעתיד יתגלה וז"ש וימלא כבוד ה' כו' וד"ל. (מ"ש שטעות המרגלים היה בענין את זלע"ז שקסברו שהחיות אלקי נתלבש בהם בבחי' פנימי' כמו בקדושה ולכן קסברו שאין בעה"ב יכול להוציא כליו משם, ור"ל כליו הכלים מט"ס דנוק' שנתלבש בהם כנ"ל. אבל באמת הקדושה אינה מתערבת עמהם כ"א בבחי' צל ומקיף לבד ולכן נאמר סר צלם והיינו כמ"ש בפע"ח בענין י"א סממני הקטורת שבחי' לבונה זהו האור מקיף המחיה אותם בבחי' מקיף לפי שאין הקדש מתערב בחול כו', ועמ"ש בד"ה ראה ריח בני, ובעמה"מ שער הראשון פמ"ג ד"ח ע"ב פי' סר צלם מעליהם שכשם שיש צל בקדושה כו' ובטומאה יש ק"כ צירופי אלקים גימט' צל כו', ובשער קרית ארבע ס"פ צ"ב כ' אבל אדם הן עכומ"ז הן ישראלים יש להם שותפות באלו הק"כ צירופי אלקים רק הישראלי יש לו ק"כ אלקים קדושים כו' והעוכמ"ז יש לו הצל אשר איננו ירא מפני אלקים והוא מק"כ צירופים שיש בק"נ כו' ונק' אלקים אחרים וע' במא"א אות מם, ואחיזת ק"כ צירופים שלהם בק"כ דקדושה נק' מר כו', ולכן ע"י וימלא כבוד ה' שזהו ע"ד ראו עתה כי אני אני הוא ואין אלקים עמדי נמשך כי סר צלם הנמשך מק"כ צרופים שלהם כו', וע' במא"א אות צ' סל"ד מענין צל דקדושה שהוא מבחי' י"ה המאיר על ו"ה כי יוד פעמים הא גימט' צל כו'.

וזהו ענין אני הוי' הוא שמי וכבודי לאחר לא אתן, פי' אני הוא מ' הוי' הוא ז"א, הוא דא עתיקא זהו בינה וכולא חד ונק' שמי, והיינו ואולם חי אני, וז"ל הרקנטי ותתבונן בכל מקום שנאמר בתורה חי אני מורה על מדת אני כי היא הצריכה ברכה וחיות ושפע והיא מתהלכת בין החיות וסוף הפסוק מוכיח וימלא כבוד ה' את כל הארץ עכ"ל, ובפ' תצוה בדרוש המילואים דקי"ג סע"ג כ' ואולם חי אני אמר רבא החייתני בדבריך וזהו סוד ישמעאל בני ברכני וסוד נענע לו