תקכג

היותה משתמטת מתח"י הקליפות בסוד גלות שכינה ולעלות אל מקומה עכ"ל, ובזהר פ' לך דפ"ג ע"א ביארו זה יותר ת"ח רזא דמלה אי אברם לא ייחות למצרים ולא יצטרף תמן בקדמיתא לא יהא חולק עדביה בקוב"ה, כגוונא דא לבנוי כד בעא קודב"ה למעבד לון עמא חדא עמא שלים ולקרבא לון לגביה, אי לא נחתו למצרים ולא יצטרפון תמן לא הוו עמא יחידא דיליה, כגוונא דא אי לא אתייהבית ארעא קדישא לכנען בקדמיתא וישלוט בה, לא הות ארעא חולקיה ועדביה דקב"ה, וכולא רזא חדא עכ"ל. והמכוון י"ל בב' אופנים ושניהם אמת הא' ע"ד שנת' בת"א פ' יתרו בד"ה וכל העם רואים את הקולות בענין שמצרים נק' כור הברזל וע"י שהיו בנ"י שם בגלות נצטרפו ונתבררו ועי"ז נפרד הטוב מן הרע, הב' י"ל שבקליפות נפלו הניצוצים מעולם התהו וצריך לבררם ולהעלותם משם והיינו ג"כ ע"י שהיו שם בגלות וכנזכר באריכות בדרוש ויברך יעקב את פרעה, וכמ"כ בענין הארץ שהיתה תחלה תחת רשות כנען ורומז על גלות השכינה הנק' ארץ שנתלבשה בקליפות כדי לברר עה"ד טו"ר ולהוציא הניצוצים שנפלו שם, ולכן ע"ש ירידה זו נק' לפעמים המ' עצמה בשם עה"ד טו"ר וכמ"ש באג"ה סי' כ"ו, והיינו סד"ה והמשכילים יזהירו וז"ל והנה כשהמל' דאצי' מתלבשת בקליפת נוגה כדי לברר הניצוצות שנפלו בשבה"כ אזי גם המל' דאצילות נקרא בשם עה"ד טו"ר לגבי ז"א דאצי' שאינו יורד שם ונקרא עץ חיים, והנה ההתלבשות בק"נ הוא סוד גלות השכינה אשר שלטה השכינה שמשפעת לחיצונים שהם בק"נ כו', אבל בצאת השכינה מק"נ אחר שיושלם בירור הניצוצות ויופרד הרע מהטוב כו' עכ"ל הצריך לענינינו, ועיין מענין התלבשות השכינה בקליפות כדי שעי"ז יבוררו הניצוצות בהרמ"ז פ' בראשית ד"ו ע"ב גבי וכורסייא קדישא נפלת הם ט"ס דנוק' דז"א דאצילות שנתלבשו בקליפות כנזכר בדרוש הקליפות ההוא דאקרי אני הוא בתוך הגולה היינו ט"ס שלה עכ"ל, וזהו ענין שלא נתמלאה צור אלא כו', ועיין מענין זה בלק"ת פ' במדבר בד"ה להבין ביאור הדברים הנ"ל, בענין במדבר סיני, והמובן מכ"ז דהתלבשות ארץ העליונה תח"י כנען הוא כדי לברר הטהור מהטמא ע"ד מי יתן טהור מטמא שנזכר במד"ר ר"פ חקת, והם המרגלים אמרו ע"ז שאפילו בעה"ב אינו יכול להוציא כליו משם כלומר כ"כ היא מלובשת בהם עד שא"א להעלותה משם וכטענה הנ"ל כי כחם חזק ביניקתם מעולם התהו שקדם לתיקון כו', ולכן א"ש שלסתור דבריהם בא הפסוק ואולם חי אני אשר בחי' המ' הנק' אני היא מיוחדת בבחי' אל חי וכנז' בעה"ק חלק התכלית פס"ג, ורק הארה ממנה לבד נתלבשה בקליפות וביכולתו ית' להצילה משם תומ"י כשיוגמר הבירור, ועי"ז וימלא כבוד ה' את כל הארץ, ר"ל אדרבה לא בארץ ישראל לבד, כי עתידה א"י שתתפשט גם בכל העולם כולו. והרקנטי פ' זו פי' וימלא כבוד ע"ד ענין ימי המלואים והאריך בזה בפ' תצוה שזהו ענין כאור שבעת הימים, והיינו שיתמלא ש' הוי' שפע מעמקי האין (ושם הוי' ממלא כבודו שפע זו כו') כי היו סבורים שבחי' חיות הע' שרים דנוגה נמשך ג"כ מבחי' מלכותו ית' כמ"ש ומלכותו בכל משלה מלך אלקים על גוים כו' כמ"ש את זלעו"ז עשה כו' אך דבאמת טעו דודאי אין לך דבר חוץ ממנו ית' כמ"ש כי ממך הכל אבל מ"מ יש הפרש בין המשכה חיצוני' להמשכה פנימי', דעל הע' שרים לא נמשך האור האלקי להחיותם מאין ליש רק בבחי' חיצוני' מאד והוא הנק' בחי' צל כמו צל האדם שאינו מבחי' עצמותו כלל, וז"ש כלב סר צלם מעליהם כי שרש חיותם אינו אלא בחי' צל שהוא בבחי' מקיף