תקיז

בשכמל"ו במסכת תענית פ"ב די"ו ע"ב, והנה אמן גימ' הוי אד' גם אמן ביסוד שהוא המקשר ומחבר יחד ב' שמות הנ"ל כמ"ש בפרדס ערך אמן וא"כ במקדש שלא היו אומרים אמן רק בשכמל"ו מוכח דזהו בחי' עליונה יותר כי הנה ארז"ל פ"ה דברכות גדול מקדש שניתן בין שתי אותיות שנאמר פעלת הוי' מקדש אד', א"כ המקדש מצד עצמו מחבר ב' השמות הוי' אד' שזהו ענין אמן ע"כ לא היו צריכים לומר בו אמן כיון המקדש מצד עצמו מקשר ב' השמות שע"ז בא ענין אמן אלא אמרו בשכמל"ו דזהו בחי' עליונה יותר מבחי' אמן ואולי זהו ע"ד שבחי' בכה"מ הוא מעלה עליונה יותר מבחי' מכה"כ כנ"ל, ועמ"ש בבוך תרטו"ב ע"פ אחרי ד' אלקיכם תלכו, סעי' ח' דרל"ג ע"א בענין אמן ואמן גימ' יעקוב מלא ואו, כי יעקב ת"ת וזהו יחוד הוי' אד' גימ' אמן וזהו אלה תולדות יעקב יוסף, אך שיהי' תולדות בשני ווין כמו מצות שבת נאמר מצוות בשני ווין שיאיר אור ע"ק בז"א ע"ד היש בה עץ ת"ת אילנא דחייא אם אין ע"ק זהו ענין אמן ואמן יעו"ש תוספת הוא"ו שבואמן מורה שנמשך מע"ק בשם הוי' ומאיר בחי' זו בשם אד', וי"ל שזהו ענין בשכמל"ו שיתברך הכבוד ממקורו ושרשו והוא ע"ק שעז"נ הראני נא את כבודך כמ"ש בזח"ג פ' פנחס דרנ"ה סע"ב ונאמר ופני לא יראו, וזהו ג"כ ענין בכה"מ לכן זהו בחי' עליונה יותר מבחי' מכה"כ, שהכבוד מקבל מבחי' כל שהוא יסוד המושך השפע מת"ת לבד בחי' היש בה עץ אילנא דחיי, וגם אם כל גי' נש"ב שיומשך השפע מהבינה אין זה ערך לכשההמשכה מבחי' אין כי והחכמה מאין תמצא ויש הפרש גדול בין מוחין דאבא ומוחין דאימא בד"ה מצה זו, וגם שער החמשים דבינה לעליונים נדמה להם למטה, בהביאור ע"פ וספרתם לכם דגבי חג השבועות ד"ה מעט ביאור, וכ"ש בחי' אין ממש, ויותר י"ל דענין מעלת ברוך שם כבוד מל"ו זהו ע"ד שארז"ל בערובין פ' כיצד מעברין דף נ"ד א' כל מקום שנאמר נצח סלה ועד אין לו הפסק. והנה זו"נ נק' דודים שהיחוד לפרקים, שלפעמים נפסק היחוד כמ"ש בזהר ויקרא דף ד' ע"א אינון דתאיבין דא לדא ולא משתכחין תדיר אקרו דודים, ואינון דמשתכחי תדיר ולא מתכסיין ולא מתפרשין דא מן דא אקרו ריעים, והיינו שאו"א נק' תרין ריעין ועז"נ ונהר יוצא מעדן יוצא תמיד ואינו פוסק בזח"ג פ' אחרי דס"ה ע"ב ובפ' יתרו דפ"ג סע"א, וע' בבה"ז פ' וירא על המאמר וגם אמנה אחותי בת אבי היא, ממעלת בחי' זו דתרין ריעין דלא מתפרשין שהוא בחי' הארת אור א"ס ממש שאין הפסק להשפעתו ע"ד אני הוי' לא שניתי כו', וזהו ענין וכמוצא מים אשר לא יכזבו מימיו ונק' בחי' זו אמת כמ"ש בהביאור ע"פ אלה מסעי דרוש השלישי ושם פ"ד, משא"כ זווג זו"נ שנפסק לפרקים ומתפרדים זה מזה, ולכן נאמר עזי וזמרת י"ה ויהי לי לישועה כי חיבור י"ה אינו פוסק כנ"ל, ונמצא הגם שבחי' אמן זהו יחוד זו"נ הוא ע"ד דודים לבד, ולפעמים מתפרדים, אבל בשכמל"ו כיון כ"מ שנאמר ועד אין לו הפסק א"כ הענין שבחי' יחוד ו"ה יהי' ג"כ תדירי ע"ד תרין ריעין, וכמ"ש בלק"ת סד"ה שובה ישראל עד דרוש השני פ"ה, במש"ש רק להיות יחו"ת כמו יחו"ע בחי' תרין ריעין דלא מתפרשין וע"ש בהג"ה שזהו ענין אהל בל יצען כו' וברית שלומי לא תמוט כו', ומ"מ אמת ג"כ כמש"ל דשורש המשכה זו באה מע"ק בחי' אין שהוא בחי' אמת אני ה' לא שניתי, והיינו כמ"ש בזח"ג פ' אחרי דע"ז ע"ב דחיבור ו"ה הוא ע"י החסד אבל יחוד י"ה במזלא תליא שהוא הכתר ולכן לא מתפרשין לעלמין, משום