תקטז

כו' ומכאן יש להבין יותר מש"ש), והנה בברכות יוצר אור אנו אומרים מה שהמלאכים אומרים ג"פ קדוש עד שנעשה ה' צבאות מכה"כ, פי' ג' מיני צמצומים המה בכלל עד שיהי' מכה"כ מבחי' מלוכה הנ"ל שכנגד כבוד ה' כנ"ל בפי' בכה"מ וכך הוא פי' בשכמל"ו וזהו ג"פ קדוש לשון מובדל ומוסתר עד שיבוא לידי גילוי בחי' מח' דאנא אמלוך שנק' כבודי והיינו כדי שיומשך מכח המח' שבהעלם לגילוי כנ"ל צריך להיות ג' צמצומים בהעלם העצמי תחלה והיינו ג"פ קדוש שבעצמותו עד שנעשה מכה"כ וד"ל. (מענין ג"פ קדוש עיין זח"ג פ' אמור דצ"ג ע"א דיש לפרש שהם המשכה חב"ד חג"ת נה"י עד שנמשך בבחי' צדיק וממנו נמשך בבחי' מכה"כ היינו כבוד תתאה, ועיין במערכת ס"פ ט"ו ושם פי' החייט ג"פ קדוש המשכת ג"ר כח"ב בחג"ת, צבאות הם הנצחיים מכה"כ הכוונה אל מדת כל שהוא היסוד שממלא את הארץ אשר היא כבודו מהשפע העליון, ועמ"ש ע"פ הזהר פ' חיי דקכ"ב א' ע"פ ויתרון ארץ בכל היא ובסידור בד"ה נשמת כל חי תברך את שמך, ועיין בדברי רבינו ז"ל בביאור קדושים דתקס"ב שפי' ג"פ קדוש נגד זה ג' דברים שהעולם עומד עליהם תורה ועבודה וגמ"ח, ושם פי' שהקדוש הג' נגד גמ"ח והיינו להיות המשכה למטה גם במקור דבי"ע אשר שם פרסא מפסיק, לפ"ז י"ל כיון פרסא מעלים א"כ עם שמכה"כ עכ"ז יש העלם וכ"כ רבו ההעלמים עד שיש דקרו לי' אלקא דאלקייא סוף מנחות דק"י ע"א, והיינו כי כל זהו היסוד כשמקבל מבחי' נש"ב גימטריא כל, אכן האופנים והחיות שממשיכים שיהי' בכה"מ, שהוא מחכמה עילאה שלמעלה מהבינה, והוא קדש שלמעלה מבחי' קדוש, עי"ז נמשך שגם למטה יהי' הגילוי כמו למעלה כמ"ש בד"ה ששים המה דרוש הראשון בענין ומעין מבית ד' יצא והשקה כו' למעלה ממדרגת ונהר יוצא כו' ומשם יפרד כו' ועז"נ וימלא כבוד ה' את כל, פי' ע"ד אחעט"ב שבחי' כבוד ה' ישפיע לבחי' כל המקבל מנש"ב, ע"י שתקבל מהחכמה כו' (הג"ה חי אני פי' בש"א ש"ב ובעה"ק ח"ג פמ"ט שבחי' חי צדיק עליון מאיר במ' הנק' אני, ע"ד אני הנה בריתי אתך, ואפ"ל כי הנה אני מ' ואנכי כתר אף שהפי' שוה אך אנכי מורה על רוממות אנכי הרואה והיינו ע"י תוספת אות כף המורה על כתר, וא"כ י"ל פי' חי אני שגם המ' הנק' אני היא בבחי' חי ורוממות כמו הכתר ע"ד ארוממך אלקי המלך, וגם י"ל חי עם אלפי שאינן זהו כ' וה"ל אני כמו אנכי, גם נת' במ"א חי עדיף מבחי' טוב כי יוסף בן שבע עשרה שנה גימ' טוב והוא עדיין בבחי' נער וקטנות, אכן בן ח"י לחופה מקיף עליון שיהי' היחוד, ועד"ז י"ל בחי' כל שנק' היסוד זהו ענין א' עם בחי' טוב כנ"ל בענין מכה"כ ע"י זכר רב טובך, אבל ואולם חי אני זהו בחי' עליונה יותר לכן מזה נמשך וימלא כבוד כו' את כל כו'.

משה שלא אמר בשכמל"ו י"ל כי אחד שהוא א' בז' רקיעים והארץ וד' רוחות דהיינו ו"ק א"כ זהו ענין מחשבה דאנא אמלוך שממנה שורש התהוות ו"ק הנק' עולם וכולל מ"ש יעקב בשכמל"ו אך יעקב ביאר זה בפירוש ולא שיהי' רק ברמז וע"ד מ"ת בוכים משא"כ משה מן המים משיתיהו מים עליונים, או י"ל משה הזכיר מקום כבודו ע"ד מבחי' הוי' אחד יומשך ממילא ושמו אחד כנז"ל בהג"ה, ויעקב פי' המשכת הכבוד ממש ממקורו, והנה במקדש לא היו עונים אמן כ"א