תקיא

ומלכות וכמ"ש מלכותך מכ"ע ואין מלך בלא עם כו', וגם י"ל שאלת המלאכים כמו שאנו אומרים משרתיו שואלים זל"ז איה מקום כבודו כו', וזה פלא לכאורה דהלא המה עצמם אומרים קדוש מלא כה"כ שכל הארץ האירה מכבודו בבחי' התגלות מאין ליש בכל העולמות ובכל נברא בפרט ואם לאו לא הי' להם קיום מציאות כלל כידוע וא"כ מה זה ששואלים איה מקום כבודו כו'. ועוד ענין א' י"ל בהיות ידוע מאמרם ז"ל דקודם שנבה"ע הי' הוא ושמו בלבד כו' דהיינו שלא הי' עדיין בחי' השתלשלות העולמות דאבי"ע כלל רק הוא ושמו העצמי בלבד (שנק' מל' דא"ס שלפני הקו כו'), וא"כ י"ל קודם שנאצל ונברא כו' מי קראו בשמו להיות לכבוד מאחר שאין עוד מלבדו ולמה אמר וימלא כבוד ה' לקרות בשמו הגדול הלא אין שינוי לפניו מקודם שנבה"ע כו' כי ממנו נמצא הכל ולא יתכן בחי' הכבוד רק על זולתו הנפרד מאתו כו' (בענין וימלא כבוד יש להבין ממ"ש בלק"ת בד"ה ויקרא אל משה ושם ספ"א מענין וכבוד ד' מלא את המשכן ועד"ז יובן ענין וימלא כבוד ד' את כל הארץ כמשארז"ל עתידה א"י שתתפשט על העולם כולו, כמ"ש מזה בהביאור ע"פ אלה מסעי דרוש השני, ועמ"ש עוד בלק"ת פ' צו בד"ה ענין שבעת ימי המלואים דף י"א ע"ב, ועמ"ש ע"פ לדוד מזמור לד' הארץ ומלואה, בענין בשכמל"ו ע' בהרד"א וע' בת"א בד"ה בחדש השלישי ובלק"ת בד"ה שמע ישראל. בענין איה מקום כבודו והלא כתיב מכה"כ וע' בד"ה כי על כל כבוד חופה מה שפי' שיש כבוד תתאה וכבוד עילאה וע' בד"ה האזינו השמים דרוש השלישי ושם פ"ג בענין פי' ברוך כה"מ, שם משמע שהשרפים לפי שהם בבריאה אומרים מכה"כ, והאופנים לפי שהם בעשיי' אומרים בכה"מ להמשיך מכבוד עילאה בכבוד תתאה וע' בלק"ת בשה"ש סד"ה שחורה אני ונאוה דרוש השני מענין האופנים שאומרים בכה"מ, והנה ר"ת בכה"מ הוא בכים י"ל כמ"ש לקמן בענין שיעקב דוקא אמר בשכמל"ו לפי שע"י התעוררות רחמים מבחי' יעקב כענין מים תחתונים בוכים עי"ז דוקא ממשיכים בחי' ברוך כבוד כו', ובזח"ג פ' פנחס דרנ"ו ע"ב בפי' הראני נא את כבודך מבואר שזהו כתר עליון).ב) אך הנה כל זה יובן בהקדים מ"ש כי לא מחשבותי מחשבותיכם כו', פי' לא כמו ענין מחשבות ב"ו שאין מחשבתו פועלת איזה התהוות חיות דבר מה אף כשיחשוב על דבר מה כמה שעות לא יוכל להוסיף אור וחיות בדבר ההוא מלבד שיש מציאות לאותו הדבר בלתי מחשבתו, אבל לא כן ידמה בבחי' מחשבתו ית' שהרי כאשר עלה ברצונו הפשוט שנק' מחשבתו הפשוטה שיהי' התהוות העולמות אצילות בריאה כו' מיד נתהווה שרש התהוותן מבחי' המח' הזאת ובחי' מחשבה פשוטה זאת הנה הוא מקור חוצבן עד עולם דהיינו כשאמר במחשבתו הקדומה בעצמותו אנא אמלוך כו' להיות בחי' התהוות חוץ ממנו כב"י ולהיות מלך על עם כו' מיד נתהווה שרש ההתהוות שלהם במח' זו שחשב אנא אמלוך כו' כמ"ש בזהר בראשית דממחשבה אחת הקדומה בעצמות אוא"ס נמשך כל השתלשלות העולמות עליונים כו', (הנה בענין כי לא מחשבותי מחשבותיכם עיין מזה בלק"ת בשה"ש בד"ה ביאור ע"פ יונתי בחגוי, ושם פ"א, ובד"ה תקעו בחדש דרוש השני פ"א, וע' קצת מזה בד"ה בשעה שהקדימו ישראל נעשה רפ"ג, ומ"ש בשם הזהר דבמחשבה אחת נבראו כל העולמות כ"כ עוד בד"ה ביאור