תקג

כנודע מענין חוה גימט' י"ט המילוי של שם הוי' והשם הוי' עם המילוי בגימט' מ"ה בחי' אדם, נמצא חוה שהיא נוק' היא המילוי של שם הוי' וכמ"ש בתו"א פ' בראשית ד"ה להבין ענין הברכות סד"ה ועתה נבוא לבאר). וביאור הדבר בענין המילויים הוא דהנה כל ספירה היא כלולה מיו"ד כמו כשנאצלה בחי' חכ' הרי ההתגלות הוא בחי' החכ' שנאצלה שהיא נגלה, אך בהחכ' יש עוד ט"ס שכלולים בה והם אינם נרגשים ונגלים כו' שהם כלולים בה בבחי' העלם (וזהו ענין ו"ד של מילוי יו"ד היינו המדות והדבור כמו שהם כלולים עדיין בתוך השכל כמ"ש בדרוש מחצית השקל, והט"ס שכלולים בה נק' מילוי כמו אשה עוברה שהולד בתוכה כעצמים בבטן המליאה שהיא ממולאת ממנו אכן עכ"ז אינו נראה לעין רק הוא בבחי' עיבור והעלם כן הט"ס שכלולים בחכ' הם בה בבחי' העלם עדיין ואין נראה ונגלה רק בחי' החכמה עצמה, והנה עיקר המכוון הוא בחי' המילוי (אף שהמילוי הוא ט"ס הכלולים בחכ' שהם למטה מעצם החכמה אעפ"כ זהו המכוון העיקרי וכמ"ש במ"א ע"פ אל יתהלל החכם בחכמתו כו' כ"א בזאת יתהלל כו' וכמו חותם המתהפך כו' נכנס ראשון יצא אחרון כו' דהיינו שבמח' ארץ קדמה כו' עליונים למטה ותחתונים למעלה כו' ע"ש) כי הנה ענין המילוי שהוא מה שכלול בהעלם ולא נגלה ונראה זהו כענין המכוון של הדבר כמו עד"מ באדם שעוסק במו"מ שההתגלות הוא עסק שכלו באותו המו"מ אך עיקר המכוון של עסקו באותו מו"מ הוא דבר אחר ממש מעסקו שעיקר המכוון הוא כדי להרויח וכיוצא שהוא דבר אחר ממש מעסקו (והוא פנימי' הרצון שלו ונק' חפץ ועסק המו"מ עצמו אין לו בו חפץ כלל כ"א רצון שרוצה בו מפני שבלעדו א"א להגיע אל הריוח שהוא תכלית המכוון וע' בהקדמת הרמב"ם לפי' המשניות במס' ברכות בפי' אין לו להקב"ה בעולמו אלא ד"א של הלכה שהוא ע"ד הנ"ל שזהו תכלית המכוון בבריאת העולם וכמארז"ל ע"פ כי זה כל האדם כל העולם כולו לא נברא אלא לצוות לזה כו', ונודע דחפץ היינו הרצון שיש בו תענוג והוא בחי' אור עתיק המאיר בא"א, וזהו צחוק עשה לי אלקים, כי שם אלקים בגימט' מילוי ומזה נמשך הצחוק והתענוג עליון שיתגלה לע"ל כי תכלית המילוי להיות התהוות בי"ע שהוא שיהי' יש ושיהי' היש בטל כו' וזהו כי תהיו אתם לי ארץ חפץ וכמ"ש בתו"א ס"פ שמות בד"ה הבאים ישרש כו' ועמ"ש בהגהות לד"ה אלה תולדות יצחק) אך עכ"ז בעת עסקו באותו מו"מ אין נראה ונגלה כ"א אותו העסק שהוא עוסק בשכלו ובמחודומ"ע באותו מו"מ ועיקר המכוון שלו הוא אז בבחי' העלם לגמרי והוא כמו בחי' המילוי דהיינו מה שיש בהעלם תוך הדבר, נמצא שהמילוי הוא המכוון העיקרי כו' (דהיינו מה שבתחילה הוא בהעלם והוא תכלית המכוון למה שקדם לו שאינו אלא הקדמה והכנה לזה וגם בענין בטן המליאה הלא אין אשה אלא לבנים, נמצא זהו עיקר המכוון ותדע שהאשה עצמה היא נקבה והולד יכול להיות זכר וגדול בישראל כו' שהוא למעלה מעלה מבחי' נוק' כו') וכמ"כ הוא למעלה שכשנאצלה בחי' חכמה דאצי' היה אז ההתגלות רק בחי' חכמה דאצי' בלבד שהוא שם הוי' כמ"ש הוי' בחכמה ובחי' אלקים שהוא בחי' מל' דאצילות היה אז בבחי' העלם והוא ענין המילוי, אבל באמת המילוי הוא המכוון העיקרי, שהמכוון העיקרי של המאציל שהאציל כל העולמות הוא הכל לצורך בי"ע, היינו שעיקר הכוונה הי' להיות דירה בתחתונים והוא שיתהוו עולמות בי"ע שהם יש ודבר ממש