תצט

שם הוא למעלה מהזמן כו' משא"כ העכומ"ז לא ימשיך הדבר ה' שדיבר זו הפ' בסיני כו' וזהו ודברי אשר שמתי בפיך כו' אשר שמתי כבר בעת שנאמרה למשה בסיני כו'. אך המשכה זו שממשיכי' ישראל בעסקם בד"ת את אא"ס ב"ה המלובש בה הוא ע"י בחי' מס"נ שיש בכל א' מישראל בכח ובפועל שהוא בחי' מסירת הרצון לה' אחד שמבטל רצונו מפני רצה"ע ב"ה והוא בחי' לאכפי' לס"א כמו כשאינו רוצה ללמוד והוא כופה א"ע בע"כ ולומד וכה"ג הוא הכל מס"נ שמבטל רצונו מפני רצה"ע ב"ה דמה לי קטלא כולו או קטלא פלגא, ועי"ז המס"נ שיש בכ"א מישראל יכול הוא להמשיך בעסקו בתו' מראשית הקו של אא"ס ב"ה כי ע"י הביטול זה מגיעים לבחי' אין שלמעלה מהחכ' כי החכ' מאין תמצא וא"כ בחי' אין הוא למעלה מהחכ' שהוא בחי' ראשית הקו ועי"ז בעסקו בתו' ממשיך מבחי' אין בחכ' עילאה כו' ולבחי' מל' שהוא הדבור (וזהו"ע ג' קווין עבודה זהו מס"נ וביטול היש לאין ואח"כ ההמשכה ע"י התו' קו האמצעי ועמ"ש במ"א ע"פ באתי לגני כו' אריתי מורי כו').

ד) וזהו להודיע לבני האדם גבורותיו וכבוד הדר מלכותו פי' ה"א דהאדם הוא ה' הידיעה שהוא האדם הידוע האדם שעל הכסא ונק' אדם אדמה לעליון ששרשו הוא ממצחא דא"ק שלמעלה מאצי', היינו כי עולם התוהו זמ"ל שמתו שנשברו הכלי' ונפלו לשם ב"ן ועולם התיקון הוא בחי' האדם היינו שם מ"ה ששרשו הוא ממצחא דא"ק והוא בחי' מלך השמיני הדר ושם עירו פעו (י"ל עולם הדבור עיר אלקינו כו' וכענין מ"ש ושם השנית פועה) ושם אשתו מהיטבאל ב"ן (ועמש"ל אות א' מענין מ"ה וב"ן דע"י שהוא ענין מקור ושרש קו המדה וחוט של חסד כו' ע"ש), וע"ז נאמר הדר הוא לכל חסידיו שהוא שרש התיקון בחי' ישראל ולכן נק' אדם שהוא כציור האדם ברמ"ח אברי' שהן ג' קוין תו' ועבודה וגמ"ח, תו' הוא קו האמצעי והוא בחי' המשכה מלמעלה למטה וגמ"ח הוא ג"כ המשכה מלמעלה למטה רק שההפרש ביניהם הוא שתורה היא מאמצעיתא והוא בחי' המשכה פנימית מלמעלה למטה וגמ"ח היא המשכה חיצוניות שנמשכה מלמעלה למטה (ע"ד וימינו תחבקני אבל דעת ת"ת יסוד קו האמצעי ע"י יסוד נמשך הטפה שמבחי' פנימי' וכן דעת גנוז בפומא ברית הלשון כו' והגם דהתו' נמשך מחכ' וחח"ן קו ימין אבל יסוד אבא הוא דעת עליון דז"א) ועבודה הוא ההעלאה ממטה למעלה, והם ג"כ ג' בחי' כהנים לוים וישראלים (וע' בהרמ"ז ר"פ צו שע"י ג' בחי' אלו ממשיכי' הורדת האור מתלת רישין כו' ע"ש, וי"ל שזהו"ע הדר מלכותו והיינו כי קו האמצעי ת"ת דעתיק שבקרומא דאוירא עולה עד רדל"א כו' וזהו להודיע כו' הדר כו' שעיקר ההמשכה ע"י הדעת קו האמצעי כו' וע' לקמן סוף אות וי"ו.