תצו

מדריגה שבחי' חכמה הוא נעלה במדריגה מבחי' מדת חסד שהיא למטה ממנה במדריגה וכן מדת חסד היא נעלה במדריגה מבחי' גבורה שלמטה הימנה במדריגה וכן בכולן הפי' של בחי' מעלה ומטה הכל הוא במדריגה כו' (ועד"ז ג"כ בענין קו המדה שראשית הקו וגילויו בח"ס ודאי הוא נעלה במדריגה מבחי' היותו נמשך ומתלבש אח"כ בבינה דאצי' הנק' ג"כ בוצד"ק ומודד ע"ס דז"א כו' ומכש"כ מכמו שנמשך ומתלבש אח"כ במל' דאצי' הנק' ג"כ קו המדה בזח"ב פקודי דרל"ג א' דהיינו אמה ש' ב"ן ע"ש במק"מ וגם איתא שם כי יש בחי' מדה הנמשך משם שבא בחילופי אתוון ושם אהי' מתחלף על אותיות בוכו ונודע דחילוף אתוון זהו העלם והסתר וכענין אחד בחילופי אתוון ועד דאעפי"כ אין ערוך יחו"ת לגבי יחו"ע, וע' בתניא סוף ח"ב פי' שהוא כמו אור המאיר בלילה מאור הירח ואור הירח הוא מאיר מאור השמש כו' ולכן שם בוכו בגי' דל ובגי' הדיוט ונק' ברכת הדיוט אל תהי קלה ע' בזח"ג נשא קכ"א ב' ובפי' הרמ"ז שם, ואפשר זהו פי' אשרי משכיל אל דל להמשיך בבחי' דל הנ"ל תוס' אור מבחי' משכיל וכמ"ש לקמן בענין יגדל נא כו' וזהו ענין ר"ת אתה גבור לעולם אד' ר"ת אגל"א שהוא המשכת האלף פלא בבחי' גל"א גי' דל כו' כמ"ש במ"א בדרוש כוונת המקוה), ובזה יובן ענין ועתה יגדל נא ביוד רבתי פי' יו"ד סתם הוא חכמה דאצי' ויוד רבתי הוא ח"ס דא"א שלמעלה מאצי' כי חכמה דאצי' היא מתפשטת בל"ב שבילין אל בינה משא"כ ח"ס דא"א כו' (ולכן נק' היוד רבתי כי ענין אתוון רברבין מורים על שנמשכים מאריך בחי' א"ס משא"כ אתוון זעירין באים מזעיר אנפין כו' וזהו ג"כ ענין שמי' רבא) וזהו בחי' יוד רבתי שביגדל והוא בחי' קו המדה היינו גבו' דע"י שמתלבש במו"ס דא"א, וזהו יגדל נא שיומשך מן ראשית הקו שזהו היוד רבתי דיגדל שהוא ראשית דקו המדה, שישראל יכולים להמשיך מן ראשית הקו מפני ששרשן הוא מראשית הקו שישראל עלו במח' הקדומה כו' ופי' ראשית הקו היינו עד"מ חבל שראשו עב מאד ואח"כ כל שנמשך למטה הולך ומתקצר כו' וכך הוא בחי' השתלשלות והתהוות מתיקות התפוח ממתיקות רוחני שבמזל כו' ועד"ז גבוה מעל גבוה הרי כל מה שנמשך למטה הולך ומתקצר וכידוע מענין נר"נ שהם יחידות עשירות מאות כו' ולכן ראשית הקו המדה נק' יוד רבתי ואח"כ נעשה יוד סתם כו' ויש יוד זעירא כו' ונש"י ממשיכי' תוס' אור מראשית הקו להיות נמשך בתוס' ברכה כו' והמשכה זו היא בבחי' מל' וזהו כח אד' ע' בסידור שער ר"ה ע"פ אד' שפתי תפתח כו' וע' בזח"א בראשית כ"ד ב' בענין מדה. ואפשר שיובן ענין תוס' ברכה זו ע"ד הנז' בזח"א בראשית דל"ז סע"ב נ"ח א' בענין אריכות ימים שהי' קודם המבול שהוא לפי שבאה ההמשכה מאריך משא"כ אח"כ שנמשך רק מזעיר כו' ע"ש במק"מ, והיינו כי בא"א הוא בחי' אלפים חשבון גדול כי הע"ס כלולי' מיוד ויוד מיוד כו' משא"כ בז"א א"כ ממילא מובן איך שייך תוס' ברכה בבחי' המדה אף אם היא מדה אחת ודוגמת מ"ש גבי מחצית השקל דא יוד העשיר לא ירבה והדל לא ימעיט כי ע"ס הן עשר ולא תשע עשר ולא י"א וכמ"ש ברע"מ ר"פ תשא וכ' בפרדס שער א' פ"ו העשיר דא עמודא דאמצעיתא כו'