תצד

בזהר הרקיע בראשית דט"ו פי' בוצד"ק ג"כ למעלה מא"ק ונתלבש תוך א"ק כו' וע' מזה ג"כ בסה"מ סי' קע"ו ד"ה מתניתן בטהירו דק"ח סע"ב. ואפשר לפמש"ש בז"ה דגם למעלה מא"ק יש דוגמת עתיק ונמשך ממל' דא"ס כו' א"כ בחי' בוצד"ק היינו גבו' דעתיק הנ"ל ואפשר מתלבש ג"כ בחכ' שבכתר דא"ק וזהו"ע ראשית הקו שנתלבש בכתר דא"ק והוא בחי' קו המדה. אלא שלפמ"ש בזוהר הרקיע שם משמע דהקו"ח זהו למעלה מבוצד"ק כי פי' שם שבוצד"ק הוא דוגמת יסוד דנוק' כך הוא למעלה במל' דא"ס והקו"ח יורד ונמשך ומתלבש בה כעין חוט של חסד כו' והוא מלמעלה מבחי' מל' דא"ס כו' ע"ש, אכן רבינו ז"ל נראה מדבריו בכמה דוכתי' דלא העמיד יסוד על דברי המקובלי' הנ"ל מה שלא נרמז בע"ח ומפרש שהקו"ח נמשך ג"כ ממל' דא"ס ע"כ פי' דבוצד"ק זהו הקו"ח. וגם לדבריהם עכ"פ הקו"ח נמשך ומתלבש בבחי' בוצד"ק כנ"ל וכמו בעתיק דאצי' הנמשך ממל' דא"ק הנה חכ' שבכתר שבו גבורה דעתיק נק' נוק' לגבי כתרא עילאה שבו מלובש חסד דעתיק כדפי' הרמ"ז בפ' ואתחנן דרס"ה ע"ב גבי היושבי בשמים ובפ' שופטי' דער"ה א', כך עד"ז לדברי הז"ה הנ"ל יתכן בחי' אלו גם למעלה מא"ק כו' וא"כ הקו"ח שהוא חוט של חסד דעתיק דא"ק נמשך ומתלבש תוך בוצד"ק שהוא גבורה דעתיק הנ"ל שבחכ' שבכתר דא"ק כו' ואפשר שמזה נמשך בחי' הברכה ותוס' אור שבקו המדה דוגמת מ"ש בסוף האדר"ז דרצ"ו ע"ב ע"פ כי שם צוה ה' את הברכה. ואפשר שגם עפמ"ש בע"ח י"ל קרוב לזה והוא דמבואר בע"ח ובמ"ח מס' עתיק שיש בעתיק ג"כ דכר ונוק' שהם מ"ה וב"ן והנה בוצד"ק הוא מבחי' ב"ן כמש"ש וכדלקמן א"כ הוא מבחי' נוק' דעתיק והקו"ח הנמשך בעתיק י"ל ראשית גילוי והתלבשותו בדכורא דעתיק אלא שבעתיק מ"ה וב"ן דו"נ מיוחדי' בתכלית בפרצוף אחד וכמו"כ י"ל עד"ז גם בבחי' עתיק שלמעלה מא"ק כו' וע"כ פי' כאן שקו המדה הוא הקו"ח כו', וע' בפ' שמיני דל"ו סע"א ע"פ יברכך ה' מציון ובפי' הרמ"ז שם וע' בפ' צו דל"א סע"א ובפ' ויקרא די"ג ע"א וע' באג"ה בד"ה חסדי ה' כי לא תמנו כו' חסד עילאה כו' בלי גבול ומדה י"ל היינו מחוט של חסד דעתיק שלמעלה מגבו' דעתיק קו המדה כו'). והענין הוא שלכך נק' בחי' קו המדה לפי שהוא מודד לכל הע"ס שיוכלו ליאצל ע"ס מאא"ס ב"ה, כי הנה אא"ס ב"ה כשמו כן הוא שגם האור הנמשך ממנו (היינו בחי' שמו הי' הוא ושמו בלבד) הוא א"ס ממש בלי גבול ותכלית כלל ולכך אי אפשר שיאצל ממנו בחי' ע"ס שיהי' בבחי' התחלקות לע"ס בלתי שיהי' קו המדה (דפי' בז"ה שם כי טבע החסד להתפשט עד בלי די והמדה וגבול נמשך מבחי' הדין שממנו נמשך הצמצום ושרש אור זה עשה מדה וגבול בתחילת האצי' לכן כשיורד אור זה בעולמות נק' קו המדה כי הוא נותן מדה ותחום וגבול לכל הספירות ואמר עד פה תבא ולא תוסיף עכ"ל. וע' בת"א גבי פורים בד"ה להבין ההפרש שבין מצות ת"ת גבי ומה שנאצלו ע"ס כו' היינו בבחי' הקו"ח כו' בחי' גבול ומדה והוא ראשית הגילוי בחכ' כו' עכ"ל וכנ"ל ששרש הגבול ומדה הנמשך מגבורה דעתיק שהוא מל' דא"ס ראשית גילויו הוא בחכ' שבכתר כו') והיינו כי בלא קו המדה אזי כשהי' נאצל בחי' חכ' וכדומה היתה