תפט

הוא חכ' שמשם מקור התחלקות האותיות וכנ"ל ולכן נק' מאמר א' אשר בחכ' עדיין כל האותיות והצירופים כלולים יחד ומ"מ גם חכ' היא בחי' מאמר ועשי' ממש לגבי א"ס ב"ה כמ"ש כולם בחכ' עשית (אך פי' כבוד מלכותך יאמרו וגבורתך ידברו היינו כי גם להיות התהוות דבור מן החכמה הוא ע"י גבורות וצמצומים רבים כמבואר בת"א גבי פורים בד"ה כי אברהם שמהמוח יוצא ההמשכה דרך הגידים ללב שהם המדות ומן הלב אשר שם הריאה מתחיל להיות בחי' דבור שיוצא הבל מן הריאה ונעשה קול. נמצא שהתלבשות החיות מן החכ' אל הדבור הוא ע"י המדות שבלב ע"י הצמצומים דרך נקבים וחלונות עכ"ל, ועמ"ש במ"א עפ"י מאמר הזח"ג קדושים פ"ו ע"פ לפני לא נוצר אל כו', וזהו ענין ב' הפסוקים כבוד מלכותך קאי על עלמא דאתגלי' ומזה ג"כ המלאכי' האומרי' ברוך, ובחי' כבוד הדר מלכותו היינו על התהוות עלמא דאתכסי' ובכלל זה השרפים האומרים קדוש כו' ועי' מזה בסידור, וזהו ענין ברוך ה' מן העולם ועד העולם כו'.קיצור. גבורותיו צמצומים שיהי' התחלקות הדבור ומזה נמשך ריבוי התחלקות הברואים דצ"ח, ומלאכים ב' מדריגות קדוש וברוך ובכל בחי' רבוא רבבות כו' והם עלמא דאתכסי' ועלמא דאתגלי', הדבור מקבל מהחכ' ע"י המדות ע"י צמצומים דרך נקבים וחלונות).

ג) אך עיקר פי' להודיע לבנה"א גבורותיו וכבוד הדר מלכותו בא להורות ענין עמוק. והוא איך שע"י תומ"צ ממשיכים תוס' אור בבחי' הדבור עליון והוא מבחי' הדר מלכותו כו'. וזהו ענין יהא שמי' רבא מברך כו' וכמשי"ת בס"ד. והענין כי הנה ה' דהאדם הוא ה' הידיעה ורומז על האדם הידוע היינו האדם שעל דמות הכסא והוא בחי' תורה כדפי' זח"א נח דע"א סע"ב, וכמ"ש זאת התורה אדם, וכן כתיב וזאת לפנים בישראל שבחי' התורה שנק' זאת היא לפנים בישראל שהיא מלובשת בתוך הפנימית של ישראל, פי' שכמו באדם הגשמי יש רמ"ח אברים ושס"ה גידים כמו"כ ממש הוא למעלה שעל דמות הכסא דמות כמראה אדם עליו שיש בו רמ"ח אברים ושס"ה גידים עד"מ והוא רמ"ח מ"ע ושס"ה ל"ת שרמ"ח מ"ע נק' רמ"ח אברים דמלכא ושס"ה ל"ת הם נק' שס"ה גידים שבהם נמשך הדם שהוא הנפש כו' וע' באג"ה ד"ה אשרינו מה טוב חלקנו. והנה עד"מ באדם האברים הם כלים אכן בתוכם מלובש אור וחיות מהנפש בכל אבר לפי מזגו ותכונתו, ודרך כלל הם ג' בחי' מח' ודבור ומעשה, וגם בחי' הרצון שולט ומושל על כל האברים ומתפשט בהם להניע הרגל כפי רצונו ותומ"י שעולה כן ברצונו אזי מיד תתנענע רגלו שכל האברים בטלים לגבי הרצון הנמשך ומאיר ומתפשט בהם וזהו עיקר בחי' אדם הנמשך ומתלבש תוך הגוף שהוא חיצוניות האדם א' הוא מחשבה ד' דבור מ' מעשה כו' ובכלל מחשבה הוא בחי' רצון וגם אית רצון ואית רצון והכל נק' מחשבה דכמה מחשבתין אינון כו'. ועד"ז יובן הנמשל למעלה בענין בחי' אדם שעל הכסא שהוא בחי' תורה יש ג"כ ב' בחי' הא' מה שהמצות הם נקראי' אברים היינו בחי' כלים חסד דרועא ימינא כו' וזהו הנק' כמראה אדם בכף הדמיון כי הוא עדיין