תפז

מבחי' החכמה והשכל ולכן התינוק אינו יכול לדבר עד שמתגלה בו בחי' השכל ושם נת' דשרש האותיות נמשך מקדמות השכל ושכל הנעלם שבנפש אך עכ"ז הוא רק מבחי' שכל אבל עצמות הנפש ממש הוא למעלה משרש התחלקות האותיות. ותדע דהנפש עצמה היא ודאי למעלה מהשכל כמ"ש בת"א פ' וירא בד"ה פתח אליהו כו' ועמ"ש בביאורי הזהר פ' פנחס דרנ"ד גבי בחד צפרא כו' דבחי' חכ' זו ושכל הנעלם נק' קו המדה שהוא בחי' גבור' דעתיק המלובש במו"ס שהוא הנותן מדה וקצבה לכל אור וכלי ולכן ממנו נמשך התחלקות אותיות הדבור תחלה לה' מוצאות ואח"כ בכל מוצא ג"כ לכמה אותיות שונים וזהו ענין בשלשה דברים ברא הקב"ה את העולם בסופר וספר וסיפור, סיפור היינו אותיות הדבור וסופר היינו ח"ע המחלק את אותיות הדבור ומצרפן וזהו איה סופר איה שוקל שוקל היינו מתקלא קו המדה כו') וכמו"כ הוא למעלה שא"ס ב"ה בעצמו הוא אחדות פשוט יחיד ומיוחד ואעפ"כ נבראו ברואים רבים שוני' זמ"ז בהתחלקות אין קץ והיינו לפי שנבה"ע ע"י ע"מ שזהו בחי' התחלקות צירופי אותיות דבורו ית' שהם הם המחלקים ההשפעה של אא"ס ב"ה לבחי' התחלקות מינים ממינים שוני' עד אין קץ כו' (וע' מענין זה דהתחלקות צירופי האותיות באג"ה סי' ה' בד"ה ויעש דוד שם וסי' ו' בד"ה זורע צדקה, וזהו מה רבו מעשיך ה' כולם בחכמה עשית פי' שריבוי התחלקות הנבראים הוא לפי שבחכ' נבראו העולמות וזהו בראשית ברא ות"י בחוכמתא וע"י החכ' נמשך התחלקות אותיות הדבור אבא יסד ברתא ועי"ז נעשה ריבוי התחלקות הנבראים כו' אבל הוא ית' הוא למעלה מעלה מהחכמה, וזהו בראשית נמי מאמר הוא כו' וע' מזה בת"א בביאור דמזוזה מימין בתחילתו שבחי' החכ' הוא בחי' גבו' דהיינו התחלקות כו' ושרש החכ' כו' קו המדה כו' והגילוי הוא בחכ' דאצי' אור אבא ושם מה רבו מעשיך כו' אך שהיו כלולי' בחכ' כו' ונפרטו בע"מ שנבה"ע כו' ע"ש. וע' עוד מענין ריבוי התחלקות שהוא ע"י הדבור בת"א פ' וארא בד"ה וידבר אלקים אל משה ויאמר אליו אני ה' וארא כו' שזהו ג"כ ענין שם הוי' ושם אלקים דשם אלקים הוא לשון רבים ע"ש ריבוי התחלקות בהתפשטות החיות כו' משא"כ הוי' נק' אחד שהוי' הוא בחי' מקור כל הויות ושרשא דכולא קודם שבא לידי המשכה וגילוי באותיות הדבור כו' ע"ש. אמנם נראה דשם הוי' ג"כ הרי היו"ד בחכ' ה' בבינה כו' וא"כ הוא מקור להתחלקות אותיות הדבור ועז"נ מה רבו מעשיך הוי' כולם בחכמה עשית כי הוי' בחכמה יסד ארץ שהוא הדבור, אכן בחי' שמו הגדול כמו עד שלא נבה"ע הי' הוא ושמו בלבד היינו למעלה מעלה מהחכמה כי שמו בגי' רצון והרצון הוא כ"ע שלמעלה מהחכ' וכש"כ שמו הגדול בחי' רעדכ"ר כו' וכש"כ לפמשנ"ת דשמו הגדול היינו אא"ס ממש ולכן י"ל הוי' הוא אחד אכן שמו הגדול הוא בחי' יחיד כי אחד א' המשכה מבחי' נוצר חסד לאלפים להיות אאלפך חכמה וזהו ח' דאחד וממנו נמשך בדלית רבתי בחי' הדבור וא"כ פי' אחד היינו הדבור כמו שהוא כלול במקורו ח"ע ע' בתניא פ"כ ופכ"א וע' מענין לאלפים בת"א פ' יתרו בד"ה מראיהם ומעשיהם.