תעו

בלק"ת פ' פנחס בד"ה ואמרת אליהם את קרבני לחמי, ע"כ ע"י המצות שממשיכים בחי' סוכ"ע יוכל לבא לבחי' ובכל מאדך בלי גבול הכלי שזהו ענין ההילוך וזהו אם בחוקותי תלכו, והיינו ע"י ההתבוננות בבחי' סוכ"ע, וזהו ובטובו מחדש כו' והיינו רק מהארה בעלמא (הג"ה כנ"ל בענין זיווג חיצוני' דאו"א עכ"ה) אבל הוא ית' המלך המרומם לבדו מאז, (הג"ה בענין אז ע' בהרמ"ז בשלח נ"ד ע"פ אז ישיר שהוא מבחי' זיווג הפנימי' דאו"א ועמ"ש ע"פ אז ידבר יהושע כו' שמש בגבעון דום עכ"ה) ואינו בגדר עלמין כלל (הגה ע' בד"ה וארא אל אברהם בפי' יחיד עכ"ה) ואי לזאת הרחמנות על האדם גדולה מאד, ולכן ברחמיך הרבים רחם עלינו שיומשך להאיר בבחי' מקיף עכ"פ וזהו אדון עוזינו, (הג"ה וזה המקיף הוא מבחי' סוכ"ע, כי עוז זהו עוז לעמו יתן וכמ"ש ויתן עוז למלכו, או יחזיק במעוזי יעשה שלום לי כו', גם ע"ד תנו עוז לאלקי' שע"י אתעדל"ת מוסיפי' כח בחי' ועתה יגדל נא כח וזהו ההמשכה הפנימי' וע"כ אומרי' אדון עוזינו כו' עכ"ה), צור מגן ומשגב ג' מקיפי' בחי' מחדומ"ע נר"נ (הג"ה נר"נ הם ג"כ ישראל לוים כהנים, שלשה שריגים, צור ע"ד בי"ה הוי' צור עולמים, או ושמתיך בנקרת הצור, מגן שמש ומגן כו', משגב ע"ד בו ירוץ צדיק ונשגב, א"נ משגב אותיות בשגם זה משה, ומבחי' בשגם זה בשר נהפך להיות משגב בעדינו כו' ועמ"ש מענין ישראל לוי כהן ע"פ ויקח קרח, שהם ג"כ דגנך ותירושך ויצהרך עכ"ה) וזהו ענין הלבושים הנעשים ממעשה המצות שעי"ז תהי' צרורה בצרור החיים את ה' (הג"ה וזהו"ע ההילוך כי צרור החיים היינו גילוי סוכ"ע מקור חיים בממכ"ע ע' במא"א צ' כ' וז"ל צרור החיים נק' היסוד דאי' ויסוד דנוק' שנצרר בה יסוד אל חי גם יסוד ז"א נק' צרור החיים כי שפע המוחין הנק' חיים היא צרורה בה עכ"ל, ובאימא הוא התגלות עתיק כמ"ש בזח"ב בשלח ס"ג ב') * .

ב) וזהו בא"י מלך העולם בחי' אדון עוזינו ואח"כ אק"ב להעלות הנשמה לבחי' קודש ע"י ג' המקיפים הנ"ל (ועמ"ש בד"ה שבת שבתון פ"ג) כי ב' בחי' יש במצות בעשייתם הא' שמקיים מצות המלך הקב"ה, והב' הכוונה להמשיך אור, והבחי' הב' רק בשביל שמחה של מצוה, עוטה אור כשלמה שהחכ' שהיא תו' אור היא לבוש לרצה"ע כתר (הג"ה י"ל משום אבא יונק ממזלא דמו"ס מבחי' שערות לכך נק' רק לבוש, ומו"ס עצמה הרי ארז"ל נובלות חש"מ תורה, וע' בד"ה מנורת זהב פ"ד ופ"ה עכ"ה).

ג) והנה שם אד' הוא בחי' מל' (ועמ"ש בד"ה אד' שפתי תפתח, ועמ"ש ע"פ למען אד', למען אברהם שקראך אדון, ומ"ש בד"ה שובה ישראל עד, דרוש השני פ"ד בפי' כי עמך הסליחה למען תורא) ושם גילוי המצות המלך, וכח אד' הוא אא"ס הסוכ"ע (כח ר"ת כתר חכמה) וכמו כח היד הזורק את האבן נושאו הגבה למעלה, כן כח המצוה מגביה הנשמ' שתהיינה בחי' מהלך להיות צרורה בצרור החיים (הג"ה והיינו כמ"ש בת"א פ' וישב בד"ה ונתתי לך מהלכים שיש ב' בחי' הילוך הא' מלמעלה למטה והיינו ע"י תומ"צ ממשיכי' האור מסוכ"ע בממכ"ע, והב' ההילוך מלמטה