תסז

ב) ירושלמי רפ"ק דשקלים לטובה אז ישיר משה ובני ישראל (וע"י התעוררות משה השירו גם בנ"י) לרעה ותשא כל העדה ויתנו את קולם (מעצמן), המבואר מזה שזהו הפך מעלת השירה אשר ענין השירה פי' אדמ"ו נ"ע בד"ה אז ישיר משה ובנ"י שהוא ענין להיות עליות העולמות וביטולן באור א"ס ב"ה בבחי' אתה ה' לבדך, ועמ"ש בד"ה את קרבני לחמי בענין השיר על הקרבן ע"ד כל בעלי השיר יוצאין בשיר, ובד"ה אשירה להוי' פי' כי ענין שירה הוא התעוררות בחי' שמחה דהיינו בחי' גילוי כי עצבות ומרה שחורה היא קמיטת וכוויצת החיות, והשמחה היא גילוי והתפשטות החיות כמו צהבו פניו כו' וגלוי זה הוא להיות גלוי בחי' הוי' מאור א"ס ב"ה הסוכ"ע אדון הנפלאות כו' עכ"ד, ושני הפי' עולין בקנה א' שע"י השירה שמלמטה למעלה בבחי' שמחה וביטול לאור א"ס גורמים מלמעלה גילוי השמחה וכמ"ש בד"ה שיר השירים שע"י השירים של בחי' כלה כלתה נפשי וכלה שארי ולבבי גורמים שיר החתן להיות שירה עמי כו', ולכן ההפך מזה ממש כשבכו בכייה של חנם היינו שאינן רוצים בגלוי א"ס ב"ה, ה"ז גורם ח"ו קמיטו למעלה שלא יהי' גילוי שם הוי' כו' ההפך ממ"ש אשירה להוי', ולכן מצינו שהשירה מכפרת, ועי"ז נמשך ח"ו בכייה לדורות שע"י הסתלקות שם הוי' ניתן מקום ליניקת החיצונים, וע' מענין בכייה במא"א אות בית סכ"ב בכיה הוא על חסרון אורות אימא וגימ' ל"ז מלוי ס"ג והיא * ברחל שהיתה נוהגת לקבל אורות אלו וכן ב"פ דמעה גימ' רחל עכ"ל ועיין בזהר ויגש דר"י ע"א ע"פ רחל מבכה כו' כי איננו דבעלה לא אשתכח עמה עכ"ל וזהו ע"ד שמבואר במד"ר פ' וישב פרשה * ע"פ איננו גדול שאמרה אשת פוטיפר ליוסף איננו ר"ל שסילק אורו והוא השיב גדול ה' ומהולל מאד כו', ובחורבן בהמ"ק רחל מבכה כי איננו ח"ו גדול בעיר אלא אסתלק לעילא לעילא ע' בת"א בד"ה וארא אל אברהם ועמ"ש בד"ה ויאבק איש ובד"ה ואני נתתי לך שכם אחד ובד"ה מיילדות העבריות, והנה במא"א אות עיין סמ"ב עצב עצבון דכר ונוק' דקליפה, והי"נ הביא מהזח"ב ויקהל דרי"ט ע"ב בעצב דא רזא דחויא כו' ובפ' פקודי דרנ"ה ע"א דא שמחה ודא עציבא כו'.

ג) ועפ"ז יש לפרש ג"כ המד"ר פ' שלח פט"ז דרס"ז ע"ב ע"פ זה ותשא כל העדה כו' זש"ה נתנה עלי בקולה על כן שנאתיה אותו קול שבכיתם גרם לכם להיות שנואין, פי' עלי היינו ע"ד הביאו עלי כפרה דהפי' בבחי' שלמעלה משם הוי', וכך יניקת החיצונים זהו ע"ד אם תגביהי כנשר לינק מבחי' דשם אם צדקת מה תתן לו וכחשכה כאורה שממית בידים תתפש, וכמ"כ ח"ו מעין זה שלא רצו להכנע להנהגת שם הוי' ע"י משה כ"א נתנה ראש ונשובה מצרימה ע"ד את הדגה אשר נאכל במצרים חנם בלא מצות ששם הי' ג"כ בכייה וזהו הכל בכייה של חנם לקבל מבחי' חנם שהיא הסט"א כמ"ש במא"א אות ח' סצ"ד וכמש"ל, ובזח"ב תרומה קכ"ח ע"א לפי שיניקתם מבחי' הנ"ל דכחשכה כאורה, וזהו ענין נתנה עלי בקולה, עלי דוקא, ע"כ שנאתיה, ולשון אותו קול יש לומר ע"ד שבקדושה קול הוא העלאה והמשכה כמ"ש הקול קול יעקב, כך יש לעומת