תכו

פרי תואר כו', וברע"מ פנחס רמ"ד ב' קוצא דאות ד' מן אחד שיעורא כזית כו' ובפ' עקב דרע"ב א' י' וי' אינון נקודין דשמא קדישא אתקריאו פירורי בכזית ואינון לקביל טפין דזרע ומאן דמזלזל בהון וזריק להון באתר דלא אצטריך עניותא קא רדיף אבתרי' כו', ופירורין בכזי' אינון בצדיק דאיהו כתיש כתישו מאינון זיתים עכ"ל וע' בהרמ"ז שם, ובפ' פנחס דרמ"ז סע"א ע"פ בלולה בשמן כתית נת' ענין זה באריכות וע"ש במק"מ שהאריך, והרמ"ז בפ' בהעלותך בדף קמ"ט א' בד"ה ת"ח בשעתא דכהנא רבא אתכוין לאדלקא בוצינין כו' כ' וז"ל זית, שהיסוד נק' כך, שהוא הפרי השישי של פירות הארץ ונק' יפה פרי תואר שבו היופי והפרי, והנה שמנו אגור בתוכו שה"ס שפע אבא האגור וגנוז בתוך הזית הנז' עכ"ל, וז"ל הפרדס ערך כתית פי' הרשב"י ע"ה בתיקוני' כי מציאות היסוד עם המל' בסוד יחוד הזכר עם הנקבה ע"י האבר הקדוש המתעלם בה נק' כתית, והיינו ו' זעירא שבמציאות ה', והיינו שפי' בר"מ בענין כתיש כתישין שבסוד הנענוע הזרע נעקר ממקומו ונשפע וזה"ע שמן כתית כי הזרע והשמן הכל ענין א', ולכ"ז מבשרי אחזה אלוה עכ"ל. והאריך עוד בזה בערך שמן. וביאור הדבר להבין משל ומליצה, הוא ע"ד שנת' בכמה דוכתי בענין זיווג נשיקין וזיווג גופני שבהטפה יש התלבשות מעצמות החכ' ומהות הנפש ממש, וכמ"ש באגה"ק בסופו וז"ל ועוד זאת שהרי הדבור מדברי חכ"ע אינו מוליד והטפה שנמשכה מהכלי דח"ע יש בה כח המוליד ומהוה יש מאין וגם המשכ' ח"ע כלולה בה והטעם מפני שבה נמשך מהו"ע דח"ע, משא"כ בדבור ומח' ואפי' בהשכלת השכל באיזה חכ' הרי חכ' זו רק הארה מתפשט' ממהות השכל שבנפש ועצמותו, והארה זו היא רק לבוש למהו"ע של השכל והשכל הוא רק הארה ולבוש למהות הנפש, משא"כ הטפה נמשך בה גם ממהות הנפש ועצמותה המלובש' במוחין ולכן מולידה בדומה לה עכ"ל, וע' מכ"ז בביאור ע"פ אחת היא יונתי בענין פרצוף הפנימי דמל' שבכל סדר השתל' הנה רק מחיצוני' עליון נעשה פנימי' לתחתון, וא"כ פנימי' חכ' שהיא ראשית סדר ההשתל' לא נמשכה מעולם בשום המשכה אבל בהטפה מלובש פנימי' ועצמיות ח"ע ממש, וע' מזה בבה"ז פ' בראשית ופ' נח ופ' בלק, והנה הטפה עם שהיא נמשכת מן המוח הנה ג"כ מתפשט' תחלה בכל הרמ"ח אברים, שהרי כולם מרגישים בה וכדאי' בנדה דמ"ג ע"א כל ש"ז שאין כל גופו מרגיש בה כו', וכמ"ש ג"כ בפ' בראשית ד"ט א' בפי' ואין נסתר מחמתו לית דאתכסי מיני' מכל דרגין עילאין כו', וכיון שכן הרי בה כלול מהמובחר והתוכיות החיות שבמוח ורמ"ח אברי' עד שלכן מולידה בדומה לה ממש, וע' בפירוש המשניות להרמב"ם פ"ב דעדיות משנה ט' בענין האב זוכה לבן בנוי בכח כו', ולכן נמשל הזרע עד"מ לשמן כי הנה מכ"ד יכולים להוציא שמן והוא התוכיות המובחר הפנימי' של הדבר ההוא וטפה א' משמן הוא כח של צלוחי' גדולה מהדבר ההוא עד"מ הרי כל הרב של הדבר נכלל בטפה א' שמן כו' והוא מועט מחזיק המרובה, וכמ"כ הטפה כוללת כח המוחין ורמ"ח אברי הגוף וכ"כ הרמב"ם פ"ד מה' דיעות הי"ט שכבת זרע הוא כח הגוף וחייו ומאור העינים כו'. ועד"ז יובן למעלה ענין יו"ד דש' הוי' שנמשל ברע"מ לטפין דזרע כי הנה היו"ד הוא עד"מ נקודה א' וכמו טפה א' והוא בחי' צמצום השפע שבא הגילוי רק כמו טפה א', אך באמת אין זה ענין