תטו²

הליכות עולם לו היינו מלמטה למעלה שהעולם מתעלה לו ית', ופי' א"ת שאין די בזה כ"א שצ"ל ג"כ אלא הלכות המשכות ההילוך מלמעלה למטה, וזהו ענין משחרב ביהמ"ק אין להקב"ה אלא ד' אמות של הלכה, דצ"ל מהו ד' אמות של הלכה כו', ומבואר במ"א שהן ד' אותיות הוי', כי ארז"ל ע"פ וה' עמו שהלכה כמותו דאע"פ שארז"ל אלו ואלו דברי אלקים חיים מ"מ ההלכה נמשכת משם הוי' דוקא שלמעלה מבחי' שם אלקים ולכן הן ד' אמות של הלכה היינו ד' אותיות הוי', והיינו כי צ"ל שונה הלכות ב' בחי' הילוך, אשר ההילוך מלמטה למעלה הוא בחי' י"ה, רו"ש, כי י"ה הן הנסתרות דחילו ורחימו, וההילוך שמלמעלה למטה זהו ענין ו"ה קול ודיבור קלא דאשתמע, ואזי נק' בן העוה"ב שנולד ונמשך מהעוה"ב, אשר להיות לידה וזהו למעלה מבחינת חלק לעוה"ב ועמ"ש ע"פ ומספר את רובע ישראל דרובע יש בו שני פירושים הא' חלק רביעי הב' לשון ארבעה וזהו ההפרש בין חלק לעוה"ב ובין בן העוה"ב, כי חלק זהו רביעית בח"מ סי' רנ"ג והיינו הא אחרונה דשם הוי' ובן העוה"ב היינו שמקבל כל ד' אותיות הוי', זהו ע"י הילוך הנ"ל), וזהו ענין הנס שהי' בחנוכה (וכן בפורים) שהי' תחלה מלחמה, כדי להיות בחי' תדין ותשמור כו', וכן בנפש ויאבק איש עמו כו' וצ"ל מלחמה עד שיהי' ורב יעבוד צעיר כו' כנ"ל, ואח"כ הנס ביום מנוחה (והנס בהדלקת נרות ע"ד לכו ונלכה באור ה' כו', שבחי' ונתתי לך מהלכים הוא ההילוך באור הוי' כענין באור פניך יהלכון כו'. ומכ"ז יובן ענין כה אמר ה' צבאות כי צבאות פי' בזח"א בראשית דכ"א ע"ב וצדיק צבאות אקרי מ"ט בגין דכל צבאות ומשריין עילאין מיני' נפקין עכ"ל ועיין מזה בסה"מ סי' ק"ד ובמא"א אות צ' ס"ב כתב צבאות נק' נ"ה והיסוד הכוללם אות בצבא שלו עכ"ל, והיינו שממנו נמשך ההולדה להוליד מלאכים ונשמות לבי"ע, אך אפ"ל דלידה זו זהו בחי' עליונה מאד דהיינו הנק' הילוך, והוא כי נת' בת"א פ' בא בד"ה בעצם היום הזה דפי' הוי' צבאות הוא שם התואר שהוא ית' אחד עם הצבאות ע"ד איהו וגרמוהי חד שבאצי', שכך יהי' ג"כ בבי"ע, וזהו ענין שם צבאות כו', משא"כ כשהמלאך דבר נפרד בפ"ע, וזהו ענין קדוש ק"ק הוי' צבאות מלא כל הארץ כבודו שבחי' צבאות הוא ההמשכה מנה"י להיות מכה"כ שגם למטה בבי"ע יהי' איהו וגרמוהי חד כמו באצי', ולכן צבאות בנה"י בחי' ג' רגלים שבהן כח ההילוך כו' וידוע שנה"י שרשן נמשך מהכתר אל עליון גומל חסדים טובים כו', שההילוך נמשך מלמעלה דוקא, וז"ש ברבות בשלח פכ"ה ששם צבאות שעושה צביונו בעולם לשון רצון וחפץ כמ"ש כל אשר חפץ ה' עשה בשמים ובארץ, היינו שברצונו וחפצו עשה שגם בבי"ע שנמשכי' מבחי' ארץ יהי' איהו וגרמוהי חד כמו באצילות שהמשכה זו נמשך מחפץ ורצון העליון הסוכ"ע, וזהו ענין שנה"י חדשים בחי' צבאות שרשן נמשך מהכתר, וז"ש כה אמר הוי' צבאות כו' ונתתי לך מהלכים כו'. *