תא

ויצעק משה אל ה' לאמר אל נא רפא נא לה

ויצעק משה אל ה' לאמר אל נא רפא נא לה. בגמ' ספ"ה דברכות דף ל"ד סע"א יותר ממשה רבינו שנאמר אל נא כו' והיינו כדפי' בזח"ב פקודי דף רמ"ד סע"ב וז"ל אבל ת"ח משה כד סדר צלותיה בגיניהון דישראל אריך בההוא צלותא בגין דהיא צלותא דקיימא לעילא (פי' בז"א מק"מ) וכד סדר צלותיה בקצירו דאחתיה לא אריך בה בגין דקיימא לתתא (פי' במל') דכתיב אל נא רפא נא לה ולא אריך יתיר בגין דאיהו מארי דביתיה ופקיד ביתיה כדקא חזי עכ"ל וכ"כ בפ' פקודי דרנ"ט סע"ב ושם פי' טעם אחר מה שצריך לקצר בשמות שבמל' משום שהעיקר תולה במה שימשיכו לה מלמעלה כו', ובת"א פ' בראשית בד"ה להבין ענין הברכות פי' דמטבע קצר זהו עלמא דאתכסיא ומטבע ארוך זהו בעלמא דאתגליא וכאן מפורש בהפך, וע' בפרד"ס בעה"כ ערך עוה"ב ענין עולם ארוך זהו עוה"ב ועולם קצר זהו עוה"ז והיינו בינה ומל' או ז"א ומל', וכן אתוון רברבן בבינה ואתוון זעירין במל', וזהו ענין א"ב דאל אדון וא"ב דאל ברוך כו', וזהו ענין שם ה' גדולה לאה ושם ה' קטנה רחל, אשר ה' ראשונה דשם הוי' נק' ה' גדולה שהוא בחי' סוכ"ע ולגדולתו אין חקר, ובחי' ה' אחרונה דשם הוי' נק' ה' קטנה שהיא בחי' ממכ"ע כו' ולכן כשהתפלה להמשיך מבחי' סוכ"ע ממש צריך להאריך כו'.

ב) ת"ז תקון ו' די"ח ע"א חלו נא פני אל ויחננו, לההוא דאתמר ביה אל נא רפא נא לה דאסוותא בידיה דאיהו יד פשוטה לקבל שבים כו'. בחיי קסד"ד קעג"א קפ"א רא"ב.

ג) בחיי פ' בהעלותך ויצעק כו' לאמר וטעם לאמר כי התפלה היתה באמירה מוחלטת לא במחשבה כו' כדי שיצטיירו האותיות כו' עמ"ש בד"ה מזוזה מימין, אל שהכח בידיך כו' והשם הזה דין כלול ברחמים אמנם ברוב המקומות מצאנוה מדת חסד כו'.