שצט

דמ"ש ראשית חכמה היינו בגילוי אור פנימי' מה שבא בהתגלות ממש בתוך העולמות שראשית הגילוי הוא בחי' החכ' אבל הכתר אינו בא בגילוי בתוך העולמות כ"א שהוא רק ממוצע בין עצמו' המאציל לנאצלים, ומ"ש שהכתר נמנה כו' היינו לגבי עצמו' אא"ס דלאו מכא"מ וא"א להיות ממנו מקור להעולמות והנבראים אם לא ע"י בחי' הכתר הממוצע הנ"ל וא"כ בכלל זה גם כתר נחשב כו' (ובמנין הספי' שאינם שייכים לעצמותו ממש כ"א להיות בא בתוך העולמות כנ"ל). וזהו הטעם עצמו בפלוגתא שבמשנה אם משה נחשב במנין הסנהדרין, דלגבי ההמשכה שנמשך למטה לתת בשר כו' הרי א' משה מאין לי בשר כו' ואין משה נחשב כו' אבל לגבי האצלת אור העצמו' שאינו נמשך רק ע"י משה וע"כ גם משה נחשב בכלל כו' וד"ל.

ומעתה י"ל מ"ש במדרש דשבעים איש המה נגד ע' יו"ט נ"ב שבתות וז' ימי הפסח ושמונת ימי החג וב' ימים דר"ה ויום א' דשבועות (וממדרש זה יש להוכיח דאין מניחין תפילין בחוה"מ מדקארום ליו"ט כו'). והענין הוא דכתיב נער הייתי גם זקנתי כו' וארז"ל שרו ש"ע אמרו והוא בחי' מט"ט ו"ק דיצירה האור שבא בבחי' ההמשכה לעולמות עד עולם העשי' כו' שבחול הוא בבחי' נער בבחי' הקטנות ובשבת ויו"ט בא לבחי' זקנה שהוא בתכלית הגדלות, וכמו ההפרש בין נער לזקן שכל הכחות נפשי' שיש בזקן ישנם בנער רק שבנער המה בתכלי' הקטנות ובזקן המה בתכלית הגדלות, ונער זה דמט"ט ו"ק דיצי' בחול נמשך בבחי' הקטנות דששת ימי החול (וכנ"ל במה שנק' וי"ו זעירא בחי' דל כו') ובשבת ויו"ט עולה למע' בבחי' זקנה בבחי' עתיקא כנ"ל שאז הע"ס המה בתכלית הגידול (והוא ע"ד הנ"ל בס"ו דסוד הוי' שקאי על המדות שנמשכו בעולמות שיש בהם עצמו' גדלות וקטנות), ועז"נ אנוש כחציר ימיו כו' דפי' אנוש דא הוא רזא דההוא נער כמ"ש בזהר וכחציר ימיו כי כל התבואות יש להן לגידולם כשקוצרין אותה והיא חוזרת וגודלת תומ"י וקוצרין אותה עוד וחוזרת וגודלת כו' וכמ"כ הוא רזא דההוא נער שבששת ימי החול הוא בתכלית הקטנות ובשבת ויו"ט נגדל ועולה למעלה כו' ותומ"י אחר שבת חוזר ומצמצם לסיבת העולמות והנבראים בבחי' הקטנות בימות החול כו', ועכ"פ יובן שבשבת ויו"ט עולה בגדלות דבחי' זקנה שהוא בבחי' עתיקא הנ"ל וזהו עצמו ענין שבעים איש מזקני ישראל כו' שז"ש במדרש דשבעים איש נגד שבעים יו"ט כו', וז"ש בגמ' משבטלו הסנהדרין בטלה השיר מבית המשתאות כו' שהשיר הוא העליות שעולה למע' כמו כל בעלי השיר יוצאין בשיר וכמ"ש בד"ה מזמור שיר ליום כו' ופי' בית המשתאות הוא בשבת ויו"ט כו' (שמצוה לקדש על היין) וזה הי' בכח הסנהדרין להמשיך מבחי' עתיקא כו' שנק' סנהדרין גדולה כו' ועי"ז הי' למטה בכל שבת ויו"ט בחי' השיר שהוא ההעלאה למע' בבחי' עתיקא כו' אך משבטלו הסנהדרין בטלה השיר כו', וז"ש לע"ל עוד ישבו זקנים וזקנות יחדיו כו' דהיינו המשכות בחי' עתיקא כו' שנק' בחי' זקן (ולהיות שנמשך גם בבחי' המל' בחי' נוק' ז"ש וזקנתי כו'), ויובן ג"כ מה שהיו שבעים איש שזהו שכתוב פקח עיניך כו' ואי' בזהר עינך כתי' עין אחת והוא תרין עיינין דאתהדרו לחד. הענין הוא עפ"י הידוע במ"ש עיני ה' אל צדיקים