שצח

תורה בחי' המשכות וגילוי עצמו' אא"ס שזהו סוד הלכה שנאמר בה וה' עמו וכמ"ש בגמ' שהלכה כמותו בכ"מ, וע"כ הגם שאמרו בפלוגתא דשמאי והלל אלו ואלו דא"ח מ"מ הלכה כב"ה וא' בגמ' שם הטעם משום דענוותן הי' וכמו מרום וקדוש את מי אשכון את דכא ושפל רוח כו') וזהו ג"כ ענין סנהדרי גדולה שדנו דין אמת לאמתו בהמשכת אור העצמו' דאא"ס ממש וכמשנ"ת בפנימי' הכתר שע"כ נק' זקן שהוא בחי' עתיקא הנ"ל (ולפי הנ"ל זהו בחי' סוד הוי' בחי' פנימי' ועצמו' הכתר שהתגלות זאת בא ע"י המילה וע"כ אי' במדרש שע"י המילה זכה אברהם לע' זקנים כו'), ויובן ג"כ מה שנאמ' בהם שבעים איש דשבעים לשון רבים ואיש לשון יחיד והוא ע"ד מ"ש בגמ' בבן עזאי שאמר מקובל אני מפי שבעים ושנים איש זקן ואי' בגמ' זקנים מבע"ל ומשני כולהו כא', והענין הוא ע"ד מ"ש בפירש"י בחומש (פ' בהעלותך) במה שבעשו נאמר נפשות עשו וביעקב נאמר שבעים נפש דזהו עיקר ההפרש בין הקדושה לסט"א דסט' דקדושה נק' רה"י וסט' דקליפה נק' בחי' רה"ר טורי דפרודא שכל עיקר הפירוד וההתחלקות הוא מצד בחי' היש של כל או"א שכאו"א נתפס במהותו בבחי' יש וכאו"א מנגדו ומהפכו זל"ז משא"כ בסט' דקדושה נאמר במ"ת ויחן ישראל כאיש אחד כי מצד בחי' הביטול דחכ' אין שום התחלקות ופירוד כלל, וז"ש בגמ' כולהו כא' דהיינו מצד שהם בבחי' זקן כנ"ל בבחי' עתיקא ע"כ הם בבחי' היחוד וכנ"ל שנק' רה"י משא"כ בקליפה דעשו כנ"ל, וזהו ג"כ מ"ש שבעים איש לשון יחיד כנ"ל וד"ל.

ואצלתי מן הרוח אשר עליך ושמתי עליהם כו'. הנה ואצלתי משמע שהוא האצלת אור העצמי ומן הרוח אשר עליך משמע שהוא בבחי' משה דוקא כו'. הענין הוא דמשה הי' הממוצע בין האצלת האור דעצמו' לבין הע' זקנים וכמ"ש פני משה כפני חמה כו' דכמו השמש שממנה זורח האור לארץ ולדרים כו' שאין זה עצמו' אור השמש כ"א מאור העצמי שנמשך ע"י האמצעו' מאור השמש כו', להיות כי יש כמה בחי' בשמש, הא' כמ"ש כי שמש ומגן ה' אלקים שהוא מה שבא להאיר בתוך העולמות והנבראים שבאים ע"י שם אלקים (וכמו בכל מע"ב נזכר שם אלקים כו') שמקבל מאור השמש דשם הוי' שהוא בחי' סוכ"ע כידוע, והב' מ"ש וזרחה לכם יראי שמי שמש כו' שהוא גילוי אור העצמו' ממש שבא ע"י אמצעו' השמש לבד כו' כמ"כ פני משה כפני חמה להיות שאור העצמו' מאיר למטה ע"י אמצעו' משה שהוא כפני חמה כו' (ואפ"ל שזהו מ"ש פני משה כפני חמה ופני יהושע כפני לבנה דכמו שהלבנה אין לה אור מצד עצמה להאיר כ"א מה שמקבלת מן השמש כמ"כ בחי' יהושע מקבל מפי משה וכמו ונתתה מהודך עליו וכ"ז בא מגילוי אור העצמו' שבא ע"י אמצעו' בחי' פני חמה דמשה הנ"ל), וכמ"כ למעלה בבחי' עולם האצי' ידוע שהכתר ממוצע בין עצמו' המאציל לנאצלים כו'. ובזה יובן מה דאיתא במשנה בפלוגתא ח"א דמשה נחשב מכלל הסנהדרין והיו הסנהדרין ע"א וח"א דמשה אין נחשב ביניהם והיו הסנהדרין שבעים לבד ומשה על גביהן, ונראה שזהו עצמו כענין הפלוגתא שבסה"ק אם הכתר נחשב ממנין הספירות דלהרמ"ז אין הכתר נחשב במנין הספירות וכמ"ש ראשית חכ' כו' ובפרדס איתא דיעה זאת וד' הרדב"ז דגם הכתר נחשב כו', וי"ל ששניהם אמת