שצא

מה' סנהדרין הלכה ג' כחכמים. וכן עד"ז ההמשכה מע"ס דאצי' בבריאה הוא ג"כ ע"י כתר דבריאה ע"ש בלק"ת פ"ב, וזהו כמו ענין משה שבו ועל ידו האציל הקב"ה הרוח על ע' זקנים כמדליק נר מנר וכנ"ל ססעי' ד' שזהו ענין המופלא שעל ע' סנהדרין כו', ועד"ז ענין רשב"י שהי' נשמה דאצי' לכן בו ועל ידו דוקא נמשך החכמה לתלמידיו וחביריו שהיו מבריאה, ובזהר ס"פ בהעלותך דקנ"ו סע"א פי' שזהו כדמיון הלבנה שמקבלת האור מהשמש כמו"כ רוה"ק של הע' זקנים הוא מבחי' סיהרא וכ"כ שם דקנ"ה ע"ב, ומשה הוא בחי' שמשא וע"ד כתיב ואצלתי מן הרוח אשר עליך שלפי שהם מבחי' סיהרא ע"כ הם צריכים לקבל האור מבחי' שמש שהוא משה, וע' בזהר ר"פ בהעלותך מענין שמשא וז"ל דקמ"ח סע"ב ת"ח בהעלותך את הנרות אלין בוצינין עילאין דכולהו נהירין כחדא מן שמשא, ועיין זהר ר"פ וילך מענין אשר משה הוא בחי' שמשא, ומכ"ז יובן ענין המבואר בלק"ת פ' במדבר בד"ה במדבר סיני באוהל מועד תפקדו אותם לצבאותם אתה ואהרן שהעלאות הנשמות ע"ד מי זאת עולה מן המדבר מתחלה למשפחותם ע' נפש ואח"כ לי"ב שבטים, הכל ע"י משה והיינו כנ"ל בענין הע' זקנים שמקבלים ע"י משה דוקא, לכן כמו"כ ההעלאה של הנשמות לבחי' ע' נפש שהם כענין ע' זקנים זהו ג"כ ע"י משה דוקא.

ו) בילקוט פ' בהעלותך במקומו ע"פ אספה לי שבעים איש תוך רמז תשל"ו כנגד שבעים יו"ט שנתן להם הקב"ה ואלו הם שבעה ימי הפסח ושמונה ימי החג ור"ה ויוהכ"פ ועצרת ונ"ב שבתות הרי שבעים ד"א כנגד ע' נפש שירדו למצרים עכ"ל. ובמא"א אות ע' ססעי' ל"ב כ' וז"ל ע' זקנים כנגד ע' יו"ט שיש לישראל והנה הע' זקנים כנגד ע' רברבי דבינה ויו"ט בבינה עכ"ל. ועיין מענין ע' רברבא בלק"ת פ' ואתחנן בד"ה ואהבת את ובסידור שער הק"ש בד"ה זהר פנחס דרל"ו ובזהר תרומה דקל"ג ע"א שזהו ענין א"ב דאל אדון שאומרים בשבת, ובמ"א נת' דאתוון רברבין זהו בבינה מצד הארת הכתר שמאיר בבינה, ואיך ההפרש בינם לאתוון זעירין כמו ההפרש בין אנכי ובין אני כו'. והנה מ"ש ויו"ט בבינה צ"ע דהא יש בהם נ"ב שבתות אשר שבת הוא בחכמה, אלא צ"ל משום דבשבת מאיר הארת ע"ק ששם סוד הזקנה והראי' שגם שרו של עולם הנק' נער אומר נער הייתי גם זקנתי פי' גם זקנתי היינו בשבת שאז עולה באצי' אשר שם מאיר בחי' עת"י קדמון ונצחי, ועי"ז אומר גם זקנתי ע"י שבשבת מאיר בו הארת עת"י המאיר באצי', ואח"כ כשחוזר ונמשך ביצי' בימי החול נעשה בחי' נער והוא מ"ש בזהר פ' פנחס דרי"ז סע"א בפי' אנוש כחציר ימיו אנוש דא רזא דההוא נער דסליק לסיבו ואתהדר כמלקדמין, וביאר שם רבינו ז"ל ע"ד הנ"ל כי אימא מקננא בכורסייא שהוא עולם הבריאה להאיר זיו השכינה בג"ע העליון שהוא בבריאה וז"א מקנן ביצי' ומתלבש בבחי' מט"ט ו"ק דיצי' (ע' בלק"ת בשה"ש בהביאור ע"פ ששים המה מלכות דרוש השני ושם ספ"ב בענין יוצר אור ובורא חושך) ונק' נער (ע' הטעם בת"א פ' וישב סד"ה בכ"ה בכסליו בענין חנוך לנער ע"פ דרכו, ועוד בת"א פ' תרומה בד"ה ביאור לענין הכרובים ומ"ש במ"א ע"פ ונערים ממשתה נגינתם ובלק"ת פ' צו בד"ה והי' אור הלבנה ושם פ"ב) ובשבת שיש עליות העולמות אז ו"ק דיצי' עולים בשרשם באצי' בבחי' ו"ק דאצי' ובאצי' מאיר אור א"ס הקדמון ונצחי ונק' עתיק יומין ע"כ גם ו"ק דיצירה מקבלים מבחי' זו, ולכן