שפו

ירושלמי פב"ת דתענית הלכה ה' תני רשב"י כתיב וישמע משה את העם בוכה למשפחותיו על שש עריות שאסר להן משה וכ' בקה"ע והן אחותו מאביו ואחותו מאמו ואחות האב ואחות האם ונדה ואשת אח שהן עריות שאין ב"ד ממיתין עליהן ואין בן נח מוזהר עליהן אבל שאר עריות אף בני נח היו אסורין בהן דכתיב על כן יעזוב איש כו'.

למשפחותיו איש לפתח אהלו רבות סדר וירא פמ"ח דנ"ג ע"ד גבי מנשים באהל תבורך מנשי דור המדבר שהן יושבות באהלים שנאמר איש לפתח אהלו, וע' בזח"א ר"פ וירא ע"פ והוא יושב פתח האהל, ובפ' בא דל"ו ע"א, ואפ"ל פתח אהלו היינו יסודות דזו"נ, וע' בזח"ג ויקרא דף י"ד ע"א ובמא"א אות פ' סכ"ו פתח מל' פתח וכניסה באצי' וזהו ענין פתחי לי אחותי וכמ"ש בפ' אמור צ"ד א', וא"כ שייך זה לענין בוכה למשפחותיו, דהיינו לבחי' פתח אהלו, רבות ס"פ בהעלותך דף רס"ד ד' בפי' מי יאכילנו בשר אמר ר' שמעון לא נתאוו בשר אלא שאר בשר כו', ואין שאר אלא עריות שנאמר איש איש אל כל שאר בשרו, הוי שכך בקשו להתיר להן את העריות וכה"א וישמע משה את העם בוכה למשפחותיו כשבקשו כך, לכך ויחר אף ה' מאד כו'. ובמדרש איכה ס"פ בכה תבכה דס"ג ע"א אמר רשב"י אמר הקב"ה אתם בכיתם בכייה של תפלות כו' וישמע משה את העם בוכה למשפחותיו כו' ותשא כל העדה ויתנו את קולם ויבכו כו', וז"ל הש"ך ע"פ וישמע משה את העם בוכה למשפחותיו הבין שמה שאמרו תנה לנו בשר היתה כוונתם לכלול בבשר גם התר עריות שהן נקראים ג"כ בשר שנאמר והיו לבשר אחד, בפ' בראשית ס"פ ב', וזהו התאוו תאוה ב' תאוות תאוות הבשר ותאוות העריות כו' (ולפי"ז פי' מי יאכילנו היינו ג"כ ע"ד אכלה ומחתה פיה כו' כנ"ל).

ואדמ"ו נ"ע פי' שלא מחמת התאוה הגשמיות בכו אלא מפני שעיקר היחוד העליון למעלה בעולם האצי' הוא דוגמת בחי' אלו שנקראו שאר בשר ואחותו ובתו וכמארז"ל לא זז מחבבה עד שקראה בתי, עד שקראה אחותי כו', ומזה הטעם ארז"ל הבא על אמו בחלום יצפה לבינה כו' אלא שבהשתלשלות בחי' אלו בבי"ע נעשו ערוה ער ו"ה כו' דוגמת פני ארי' שבמרכבה הקדושה הוא אל הימין ולמטה נעשה חיה טמאה כו' והיינו מחמת שבה"כ, שהבחינה היותר עליונה נפלו בג"ק הטמאות שלמטה מק"נ שאין להם בירור כלל כ"א לדחותם לגמרי ע"ד שחורות כעורב, וע"ז בכו שיתיר להן בירור זה ג"כ להיות דוגמת היחוד העליון. וי"ל שכוונתם כי יחוד דבחי' אחות ושאר אינו נפסק לעולם כמו חו"ב הם תרין ריעין דלא מתפרשין וזהו שנק' חנם שאינו תלוי באתעדל"ת וע"כ רצו להמשיך מבחי' זו ביחוד זו"נ שהן איש ואשה שיהיו בבחי' תרין ריעין דלא מתפרשין כמו או"א וזהו אחותי כלה כו', וזהו מי יתנך כאח לי כו' וכמ"ש ע"פ מי יתנך בשה"ש.