שפה

פב"ת דיומא דע"ה א' ע"פ זכרנו את הדגה אשר נאכל במצרים חנם בפ' בהעלותך י"א ח', חד אמר דגים וחד אמר עריות (דנאסר להן במדבר, ודגה מלשון תשמיש כמו וידגו לרוב בפ' ויחי מ"ח) ונראה משום כי בעלמא דאתכסיא דהיינו באצי' שם היחוד דוקא בקרובות אלא שבבי"ע הן עריות כמ"ש בסידור בדרוש ברכת הזימון וע"כ אמרו את הדגה כו' דגים שבים עלמא דאתכסיא כו'. מ"ד דגים דכתיב נאכל, ומ"ד עריות דכתיב חנם, ופי' מהרש"א לפי שברחוקות לא ימצא לישא אלא במוהר ומתן משא"כ בקרובות דאפשר שיתרצו חנם, ולפענ"ד נ' שהוא ע"ד חנם בלא מצות והיינו כי ל"ת נמשכין מי"ה ועשה מו"ה, אך יש בחי' דקמיה כחשכה כאורה ע"ד עד דלא ידעי בין ארור המן לברוך מרדכי, בת"א סד"ה לבסומי בפוריא זהו בחי' שלמעלה מהמצות. ולמ"ד עריות הא כתיב נאכל לישנא מעליא נקט דכתיב אכלה ומחתה פיה כו', בשלמא למ"ד עריות היינו דכתיב וישמע משה את העם בוכה למשפחותיו על עסקי משפחותיו שנאסרו להם לישכב אצלם אלא למ"ד דגים מאי בוכה למשפחותיו הא והא הואי, והקשה מהרש"א מה ענין זה לתרעומת שעל המן, וי"ל דכבר פי' חנם בלא מצות מה שאין אתעדל"ת מגעת שם, והנה המן הוא מבחי' טל שהוא ג"כ מבחי' הנ"ל, אבל עכ"ז נאמר בו למען אנסנו הילך בתורתי והיינו שהוא בא לעורר אתעדל"ת ולכן נתרעמו על בחי' זו כי הם רצו בחי' חנם בלא מצות, והמן בא דוקא להיות הילך בתורתי כו'. רבות פ' דברים דרפ"ו ע"ג תבן לא היו נותנים להם והם אומרים זכרנו את הדגה אשר נאכל כו'. זח"ג פ' בהר דק"ח ע"א כתיב זכרנו את הדגה אשר נאכל במצרים חנם, בלא ברכה דלא הוו עלן במצרים עול דלעילא, ת"ז תקון כ' דמ"ו א' דלילית חייבא דבהון חאבו ישראל כו' זכרנו את הדגה כו', והבחיי פ' בהעלותך כ' בשם המדרש וז"ל אשר נאכל במצרים חנם אם תבן לא היו נותנים להם חנם שנאמר ותבן לא ינתן להם דגים היו נותנים להם חנם אלא מאי חנם חנם מן המצות עכ"ל, הכוונה כי הנה ההמשכה דחיות העולמות הוא נמשך חנם בלא מצות, ובחי' זו שרשה מיחוד או"א שהן נק' ריעים תרין ריעין דלא מתפרשין ומבחי' זו נמשך ג"כ יחוד קרובות אמור לחכמה אחותי את וכמ"ש בבה"ז פ' וירא ע"פ וגם אמנה אחותי בת אבי היא וזהו ג"כ ענין הדגה אשר נאכל כו' כי לויתן הוא סוד יסוד אבא כו' ועמש"ל, והש"ך פ' משפטים ע"פ ובשביעית יצא לחפשי חנם פי' חנם חשבון צח שהם מ"ט אותיות שבפסוק שמע ישראל ובשכמל"ו, ויש ק"ש שחרית וערבית והם צ"ח, וע' זח"ב תרומה קכ"ז א' וע' בלק"ת מהאריז"ל ע"פ חנם נמכרתם, ובמ"ע אופן כ"ח וז"ל והנה זה הי' תפלת משה שאמר ואתחנן שרצה להעביר הקליפה שהיא נקראת חנם (דהיינו לפי שיניקתם מבחי' אם צדקת מה תתן לו כו' כמ"ש בת"א בד"ה בשלח פרעה) כמ"ש בפסוק אשר אכלנו במצרים חנם, וכה"א והרבה פצעי חנם איוב סי' ט' שהיא הקליפה, ולכן נק' גיהנם שעל עסקי חנם באו שם (ע' בפרק עושין פסין די"ט ע"א ובמהרש"א שם בח"א) ר"ל שמתעסקים בקליפה עכ"ל ואפ"ל שכמ"כ ע"י צח אותיות דשמע ישראל ובשכמל"ו שחרית וערבית מכניעים הקליפה הנק' חנם, וכמו בפורים ממשיכים מבחי' עד דלא ידעי כו' להיות ארור המן כו' ולכן כל הקורא ק"ש כתיקונה מצננין לו גיהנם שהוא מבחי' חנם כנ"ל וזהו דודי צ"ח ואדום.