שפב

ובנחה יאמר שובה

ובנחה יאמר שובה כו'. ביבמות דס"ג סע"ב שאין השכינה [שורה] על פחות משני אלפים ושני רבבות מישראל, וכ' המהרש"א הוא מבואר בב"ר ויעל אלקים מעל אברהם, הצדיקים הם מרכבה של מקום כו' רכב אלקים רבותים אלפי שנאן וכן איתא ברבות ס"פ משפטים דק"נ ע"ד (שהוא ל"ב ע"ד) דפי' רבותיים אלפי היינו שני אלפים ושני רבבות שהרי אומר שחצי המחנה הוא מ"ש מצדך אלף ורבבה מימינך, וכ"מ בפ' במדבר ר"פ ב' כ"ב רבבות כו' * , ויש להקשות שהרי בגמ' פרק לפני אידיהן ד"ג ע"ב פי' שהן י"ח אלפים, דאלפי שנאן היינו שאינן כו' ופרש"י שני אלפים חסרים מרבותיים ומהמדרש מבואר להפך שהן שני אלפים יותר על רבותיים, וכ"מ מהגמרא יבמות הנ"ל וכ"מ ג"כ בגמ' ב"ק ס"פ מרובה דפ"ג ע"א, ואיתא בשט"מ שם בב"ק שכן הי' מנין הלוים במדבר, ועיין מזה בכלי יקר ס"פ במדבר, ואפ"ל דהנה בתו"א פ' יתרו דק"כ ע"א ד"ה אלפי שנאן א"ת שנאן אלא שאינן הטעם כי שרשן הוא בז"א שאין לו רק ט"ס כו' ויש ט"ס מלמעלה למטה וט"ס מלמטה למעלה והם ב' טיתין דמט"ט כו' משא"כ במל' הם רבותיים שהוא י"ס גמורות כנודע עכ"ל. והנה אף שז"א אין לו רק ט"ס עכ"ז הרי המל' משלימתו לע"ס כמש"ש שהיא עשיראה דכולהו, וכמ"ש בזח"ג חקת ק"פ ע"ב גבי בגין דהיא שלומי אמוני ישראל ובמק"מ שם ר"ל שמשלמת לכל ספירה וספירה, וע' בהרמ"ז ר"פ כי תשא גבי והדל לא ימעיט מעשר דהיינו ג"כ שהמל' שהיא עטרת היסוד משלימתו לע"ס, ובפע"ח שער הלולב רפ"ב וז"ל והנה נודע אצלינו כי ה' אחרונה שבשם הוא סוד מלכות דז"א שהיא העטרה שלו ואינה הנוקבא ממש כי לכן הה' דבוקה בשם ואינה בפ"ע אך הנוק' היא אד' או אלקים עכ"ל, ושם פ"ג בדברי ה"ר יוסף מערבי אתרוג הוא סוד עטרה דיסוד והוא מציאות הרושם שהניחה נקודת המל' כאשר היתה דבוקה עם היסוד למטה ממנו כו' וכשנתפשטה נקודת המל' ונעשה פרצוף נשאר הרושם עם היסוד כו' וזהו שימני כחותם על לבך כו' עכ"ל, ואפשר לבאר ענין שז"א הוא בעל ט"ס ע"ד מ"ש בביאור אלה מסעי בענין מ"ב מסעות ומדוע בספירת העומר הוא מ"ט ז' פעמים ז' משא"כ במסעות הם ז' מדות פעמים וי"ו ונתבאר כי המל' הוא הגילוי ונק' עלמא דאתגלייא וכמו הדבור וכמ"ש באשר דבר מלך כו', ובחי' המסעות ע"ד איידי דטריד למיבלע לא פליט, לכן נחסרו המלכיות שהם הגילוי כו', נמצא כל מדה רק ו"ק עצם המדה לא הגילוי, וזהו ג"כ שז"א הוא בעל ט"ס היינו ו"ק עם ג"ר שלו שהם המוחין אבל מ"מ אין בו בחי' מל' שהוא הגילוי וזהו הכל ע"ד המסעות בחי' העלאה במקורו לא לירד ולהתגלות, משא"כ בחי' מל' שענינה הגילוי בחי' מלך על עם לכן יש בה ע"ס גמורות, והוא הדבור שיש בו מוחין ומדות ועצם הדבור, וכמ"ש מזה ע"פ מאמר הזהר פ' בחקתי קט"ו ב' בענין דומה דודי לצבי כו', והנה עם היות בז"א רק ו"ק או ט"ס עכ"ז המל' משלימתו לעשר היינו בחי' דו פרצופין נבראו והוא ענין מה שיש בכל מדה בחי' כח התגלות המדה כמו אהבה וגילוי האהבה, ואח"כ מט' מלכיות דז"א נבנה בנין המל' כו' וז"ס ט' ברכות דר"ה שאזי בנין הנוק'