שסח

בבחי' יר"ת שהוא שרש לסו"מ אך לפי שהי' שקועי' במ"ט שע"ט ולכן נגלה מבחי' ובמורא גדול להוציאם ממצרים נמצא למדנו דפסח הוא המשכה ממל' דא"ס למל' דאצי' שזהו פסח ודילוג וכמו"כ בנפש בחי' יר"ת וסו"מ נמשך לזה כח ממורא גדול.ועפ"י הקדמות אלו ההכרח לפרש בפסח שני ג"כ דילוג כנ"ל רק שפסח הראשון הדילוג למל' שהוא בחי' ניסן ופסח שני הדילוג לבחי' שנית שהוא יסוד כנ"ל וכשיצמצם לבחי' זאת בנפש שהוא בחי' התקשרות ואה' בחי' אתהפכא שהוא בחי' השנית ליר"ת וסו"מ.

ובזה יובן מ"ש בזהר בהעלותך קנ"ב ב' ואי תימא בדרגא עילאה יתיר קאי בירחא תנינא שהרי יסוד למעלה מהמל', וכן בנפש הוא בחי' שנית שאחר יצ"מ, לאו הכי משום דאבן מאסו הבונים היתה לראש פינה שהמל' שרשה גבוה יותר מיסוד ששרשה ממל' דא"ס כי א"ח עט"ב ונתב"ס דוקא וכמ"ש בפי' מאמר הזהר כשושנה כו' ולכן יגמדה"ר נמשכים למל' לסיהרא כו' וכן ידוע דשורש יר"ת גבוה מאהבה בסוד דו"ר ורו"ד, ועמ"ש בענין מדלג ומקפץ שגבעות שהן אמהות יראה גבוה מבחי' הרים אהבה, אמר ר' יהודא אבל כולא נטיל כו' צ"ל הטעם דיש בחי' המל' שדבוקה ביסוד והוא בחי' עטרת יסוד בסוד שלומי אמוני ישראל, ומ"מ לאו איהו כמאן דנטיל בזמנא דנטיל מתתא לעילא היינו כסדר יראה ואח"כ אהבה כו' וידוע דבת בתחלה סימן יפה לבנים כי בזאת יבא אהרן מטעם הנ"ל ששרש היראה גבוה יותר ודא דנטיל בתר זמנו נחית מעילא לתתא היינו אה' יסוד ואח"כ יראה וד"ל.

ובכל הנ"ל יובן דפסח שני מצה וחמץ עמו בבית, דפסח ראשון אסור בב"י וב"י לצאת מגקה"ט שהן גבו' קשות דשאור וחמץ שצריך לבערו ע"י שריפת גבורות דקדושה, אבל פסח שני שכבר יצא מהרע חמץ ומצה עמו בבית, והנה מ"ת הוא בחי' הג' וזהו בחדש השלישי בחי' שמחת הנפש ע"י תומ"צ אוהל מועד כנ"ל.ובזה יובן שיש מ"ד בגמרא דנשים בפסח שני רשות ובפסח ראשון חובה והיינו מטעם הנ"ל דפ"ש הוא ביסוד שהוא בחי' דכורא בחי' אה', ומ"ד דשוין בשני ובראשון י"ל משום שביסוד יש בחי' עטרת יסוד שהוא בחי' נוק' המשלימתו לעשר וכמ"ש ג"כ בביאור הזהר פ' תשא בענין והדל לא ימעיט כו', וענין על מצות יאכלוהו ע' זהר בראשי' דל"ג א', ענין לחם עוני דשייך ג"כ ליסוד ע' זהר ויחי רמ"ט ב' והדל לא ימעיט וע' פרד"ס עה"כ ערך עני ות"ת שנק' עשיר וד"ל.בהעלותך י, פסוק ב