שסו

בהשמטות סי' ט' למה היה אהרן מניף את הלוים כו' לתינוק כשהוא בוכה וכועס מה עושין כדי לפייסו כו' מניפין אותו ומנענעין אותו כדי לשתקו כו' כעין דוגמא זו הכהן שמניף את הלוים תנופה כדי שישקוט הצד של גבורה שלהן כו'.

עוד נ' להעיר לזה ממ"ש בזח"ב פקודי דף רכ"ד ע"ב ע"פ ויהי זהב התנופה, אמאי אקרי זהב התנופה ולא אקרי הכי כסף התנופה אלא תרין אינון דאקרון הכי, זהב התנופה ונחשת התנופה כו' ובכל אתר תנופה איהו ארמותא לעילא כו' יעו"ש שהאריך ופי' הרמ"ז שידוע שהדין כשהוא בשרשו הוא זך ובהיר ומעולה מהחסדים וקיי"ל אין הדינין נמתקין אלא בשרשן כמ"ש בכוונות השופר כו' אבל כשהגבורות נמשכים למטה יש מהם יניקת החיצונים משא"כ מהחסדים כו' עכ"ל, וכמו וחם הוא אבי כנען שהשתלשלות ג"ק הטמאות נמשך מקו השמאל דוקא ועמ"ש בד"ה זאת חקת התורה בענין שמאל דוחה שמדחה השפע מדחי אל דחי עד שנמשך יניקת החיצונים ולכן צ"ל זהב התנופה דייקא כו', ועד"ז גבי לוים צ"ל דוקא והניף את הלוים, ועמ"ש סד"ה הביאו עלי כפרה זח"ג עט"ב דחו"ג שהם רצוא ושוב באצי' הם מתכללים יחד ובבי"ע הם מתפרדים כו' ומחמת זה יש יניקה מהגבורות וכן באצי' עצמו זו"נ שהם מ"ה וב"ן לפעמים אין בהם יחוד אבל או"א הם תרין ריעין כו' וזהו והניף את הלוים לבחי' בינה אשר שם לוים לשון חיבור ויחוד כמו לויתן זה יצרת כו' חיבור מ"ה וב"ן תרין ריעין דלא מתפרשין משא"כ למטה במדות הם ענפין מתפרדין כו'.

בבחיי פ' בהעלותך ק"ע ע"ד ובזה נתפרסם אהרן בגבורה גדולה ובכח עצום או היה זה בדרך נס כו', ונראה ע"ד מ"ש ימינך ה' נאדרי בכח, כי נטה ימינו וברא שמים בחי' סוכ"ע ונטה שמאלו וברא ארץ ממכ"ע, ואהרן בחי' ימין ע"כ היה בו הכח והגבורה כו'.

זח"ג תזריע דמ"ט סע"ב ובגין דיתבסמון יתיר בעי כהנא דאתי מסטרא דחסד (עילאה אריך אנפין מצד נצח דיליה, עמה"מ שער ט"ז פרק ל"ה דקמ"ג ע"ד) לארמא לון (למעלה למקומו) דכתי' והניף אהרן את הלוים כו' כמה דאיהו להאי איש דלעילא כו' ופי' בבה"ז שם שהוא ע"ד עיבור שני דז"א בשביל שעי"ז הביטול וההתכללות יומשכו לו מוחין דגדלות שא"א להיות המשכת מוחין דגדלות בלתי ע"י שמתחילה יבוא לבחי' ביטול וכך הוא ענין והניף אהרן את הלוים כי התנופה הוא בחי' הביטול ממהותם הראשון לבוא לבחי' אין כו'.