שסב

ביטול הנ"ל הוא ע"י קיום המצות כו' וכמארז"ל שצ"ל מעשיו מרובים מחכמתו דוקא.

והנה לכן נק' צלותא דמעומד בשם מנורה שהמנורה מורה על בחי' עמידה ירכין וגופא כחדא, וכמ"ש וזה מעשה המנורה מקשה זהב עד ירכה עד פרחה מקשה היא, שבחי' יריכה שהיא בחי' רגל עם בחי' פרחה שהוא ראשה וגם אהוי"ר נק' פרחה גדפין לפרחה בהון לעילא, הם מקשה א' היינו מדרגה א', וזהו בחי' שמו"ע שנגע הביטול דבחי' חכמה עד ירכין ממש וכמ"ש בעמדם תרפינה כנפיהם שהוא למעלה מבחי' אהוי"ר, וכדי לבא לבחי' ביטול זה צ"ל תחלה מקשה זהב שמכה בקורנס כו' בחי' בטל רצונך מפני רצונו ועי"ז תצא המנורה מאילי' פי' שע"י קיום בטל רצונך כו' שהוא יראה תתאה יבא אח"כ לבחי' ביטול ויראה עילאה שהוא בחי' שמו"ע, ולכן היה המנורה ח"י טפחי' כנגד ח"י חוליות וח"י ברכות דשמו"ע כו'. והנה ענין עד ירכה עד פרחה מקשה היא הענין כי מקשה פי' הדבר שאינו מושג ולמעלה מהשכל וכמארז"ל שנתקשה משה במעשה המנורה. והענין כי הנה בחי' ביטול הנ"ל נמשך מבחי' ראי' שלמעלה מבחי' שמיעה ואיך שייך ראיה ממש באלקות, אלא הענין דאע"ג דאיהו לא חזי מזלייהו חזי והוא מקור הנשמה שלמעלה מהשכל המושג וממנה מאיר הארה בנשמה שבגוף ולכן יש בכל אחד בכח למס"נ שהוא ג"כ למעלה מהשכל והטעם ולכן נק' מקשה היא ששורש המנורה כללות נש"י מבחינה שלמעלה מהשכל וכמ"ש במ"א בפי' כי עם קשה עורף הוא שהוא הביטול למעלה מהשכל, וזהו עד יריכה עד פרחה היינו יהי' מי שיהי' מישראל יש בו בחי' זו, ולכן עי"ז יוכל לבא לבחי' צלותא דמעומד שהוא בחי' ביטול הנ"ל, ועי"ז נמשך מלמעלה בחנוכה ג"כ בחי' ואתה ברחמיך הרבים עמדת להם כו' עמדת דוקא כנ"ל. והנה כמו שבאתעדל"ת יש ב' בחי' הנ"ל צלותא דמיושב ודמעומד, כמ"כ גם באתעדל"ע יש ב' בחי' הנ"ל, כי הנה יש להבין מארז"ל פ"ק דע"ז שלש שעות ראשונות הקב"ה יושב ועוסק בתורה שלש שעות שניות יושב וזן כו', והרי רפ"ג דמגילה ארז"ל ע"פ ואתה פה עמוד עמדי כביכול אף הקב"ה בעמידה כשעוסק בתורה וא"כ מהו שאמרו יושב ועוסק בתורה. והענין דהנה כתיב מושיב מלכים לכסא וכתיב וישב ה' מלך לעולם, דבבחי' מדת מלכותו ית' שייך לשון ישיבה, והיינו כי הישיבה הוא לשון השפלה וירידה ממדריגה למדריגה כי כדי שיהי' התהוות בי"ע שהן יש ודבר נפרד שאז שייך בחי' מלך כי אין מלך בלא עם עוממות כו' הוא ע"י הגבורות וצמצומים להודיע לבנה"א גבורותיו וכבוד הדר מלכותו ולהסתיר ולהעלים האור וזהו בחי' הכסא כס א' כו' והיושב על הכסא נשפל קומתו הוא בחי' ירידת החכ' להתצמצם ולומר יהי אור יהי רקיע כו' וכל בחי' התלבשות מח"ע בבחי' מל' להתהוות בי"ע זהו השפלה וכנודע מענין במקום גדולתו שם אתה מוצא ענותנותו שבחי' גדולתו אימתי גדול כשהוא בעיר אלקינו שהוא בחי' עולם הדיבור הנק' עיר ע"ש שהאותיות נק' אבנים שתי אבנים בונות שתי בתים כו' כ"ז הוא ענוה והשפלה גדולה וע"כ נאמר וישב ה' מלך לעולם שכדי שיומשך להיות מלך לעולם הוא נק' ישיבה והשפלה שבחי' ח"ע נשפל ונמשך כביכול בירידת המדרגה כמי שיושב שהרי משפיל קומתו שהוא הראש שבו המוחין (ועמ"ש במ"א בענין ע' שנין שנתנו