שס

בין צלותא דמיושב שהיא ק"ש וברכותיה לצלותא מעומד שהיא שמו"ע, כי ק"ש הוא כמ"ש שמע ישראל שמע לשון התבוננות שהיא בחי' מוחין דאימא, ושמו"ע ח"י ברכות הוא בחי' חכמה, וזהו ואחר האש קול דממה דקה, רשפי אש הוא בחי' ק"ש וקול דממה דקה זהו שמו"ע שהוא בחי' ביטול, וההפרש בין בחי' בינה לבחי' חכמה הוא ע"ד שאינו דומה שמיעה לראיה כי שמע לשון שמיעה והתבוננות זהו בחי' בינה אבל איזהו חכם הרואה את הנולד שהוא כאלו רואה בראי' חושיית הביטול היש לאין לכן מזה נמשך קול דממה דקה שהוא ביטול ולמעלה מבחי' רשפי אש, ולכן ק"ש שמע ישראל כו' נק' צלותא דמיושב שהרגלים עם הגוף אינן במדריגה א' כ"א הגוף לבדו במדריגה א' עם הראש אבל הרגלים אינן מיוחדים כ"כ עמהם כי הראש זהו השכל המתבונן והגוף הוא המדות אהוי"ר ורחמנות שאדם מעורר רחמי' על עצמו והן הן מיוחדים יחד בשעת ק"ש שהוא בחי' רשפי אש אהוי"ר הנמשכים מהשכל המתבונן כנ"ל אבל בחי' ירכין שהם אינן עצמות המדות חג"ת כ"א בחי' נה"י שהוא בחי' מעשה בפו"מ ובחי' התבוננות הנ"ל לא נמשך ממנה כ"כ באורך למטה שיהי' ממנה אור וחיות לבחי' המעשה (וכמש"ל שיסוד אימא קצר ומסתיים בחזה דז"א ואינו נמשך בנה"י דז"א), והטעם הוא מפני שההתבוננות הזאת היא אינה עצמות השכל כ"א היא רק בחי' כלי המבין את השכל שהשכל עצמו הוא בחי' חכמה והבינה היא מקבלת השכל מבחי' חכמה וכמבואר מענין המשל שאין דומה שמיעה לראיה הרי השומע הוא בחי' מקבל מזולתו וכמ"כ ענין שמע ישראל כו' שההתבוננות איך ה' אחד ולא שניתי הוא עדיין אצלינו רק בבחי' שמיעה, כמי ששומע הענין הזה מזולתו ולא שהוא רואה בעיניו ממש ואינו דומה לראי' איזהו חכם הרואה את הנולד וכמ"ש מבשרי אחזה אלוה, וכתיב אתה הראת לדעת כי הוי' הוא האלקים שיהי' זה כאלו רואה ממש בראיי' חושיי', וזהו ההפרש בין ק"ש שנק' היכל האהבה לבחי' היכל ק"ק שהוא בסמיכת גאולה לתפלה כו', וכיון שבחי' שמיעה והתבוננות הוא בחי' מקבל ע"כ איידי דטריד למבלע לא פליט לכן לא יומשך ממנה האור והשפע רק בקירוב אליו דהיינו במדות אהוי"ר שנתעורר בחי' אהוי"ר מצד ההתבוננות אבל בבחי' נה"י שהוא השפעת המדות שזוהי מעשה שלהן מסתלקת ההתבוננות, משא"כ מבחי' חכמה שהיא בחי' שלמעלה מהשגה דהיינו בחי' הביטול יומשך ג"כ למטה בבחי' נה"י וזה"ע יסוד אבא ארוך וכמשל הראיה שמתפשטת למטה יותר מבחי' השמיעה לתפוס גם דברים גשמיים (ועמ"ש במ"א בענין אורך ורוחב שהם בחי' חו"ב ע"ש בענין קרן דרומית כו' ובמ"ש עוד מענין נקודא בהיכלי') ולכן ק"ש שהיא בחי' שמיעה והתבוננות נק' צלותא דמיושב שבישיבה הגוף והראש כאחד, דהיינו בחי' ואהבת הנמשך מההתבוננות אבל הירכין אין מתייחדין עדיין עם הגוף, אבל שמו"ע שהוא בחי' חכמה ברוך בחי' גילוי וראייה וכמ"ש ה' עליהם יראה כו', הוא בעמידה דוקא ובעמידה ירכין וגופא כחדא דהיינו שנוגע הביטול גם בירכין כמו בגוף דהיינו גם בחיצוניות וזהו כדכורא דקיימא בחיליה שתוקף ההעמדה על רגליו הוא בקיום המעשה בתומ"צ שגם במעשה יהי' מאיר הביטול ולא בקרירות ומצות אנשים מלומדה כו', משא"כ מבחי' התבוננות לבד יומשך האור והחיות בהמדות אבל כדי שיהי' ההשפעה גם בנה"י שהם בחי' המעשה הוא ע"י הביטול