שנז

וזה מעשה המנורה

שבת חנוכה תקצ"ד

וזה מעשה המנורה מקשה זהב וגו'. הנה כללות נש"י נקראי' מנורה כמ"ש מה אלה אדוני ואומר זה דבר ה' אל זרובבל כו'. וגם הנה בזהר תרומה דקל"ג פי' ענין מטה שולחן כסא מנורה, מטה היא צלותא דערבית, ושולחן כסא ומנורה הוא בתפילת שחרית, שולחן הוא קרבנות, ופסוד"ז וכסא הוא ברכת ק"ש וק"ש, ומנורה הוא שמו"ע. ויש להבין מהו שנק' ק"ש כסא ושמו"ע מנורה. והענין כי הנה נודע שניצוץ אלקות מתלבש בנפש להיות שכל ומדות מחדומ"ע והשכל של הנפש האלקית הוא רק באלקות ואין לה השכלה אחרת כלל, וכן המדות נק' יצ"ט, אך כי להיותה מלובשת בנה"ב אשר יש לה ג"כ שכל ומדות ומחדומ"ע שהשכל הוא רק בענינים גשמיי' והמדות שלה נק' יצה"ר ורשע מכתיר את הצדיק ומלביש ומקיף את הנה"א עד שאהבה דנה"א היא מוסתרת ומכוסה ולכן ע"ז הוא סדר התפלה בכל יום להוציא האהבה מההעלם אל הגילוי להיות עולה למעלה כרשפי אש לצאת מנרתקה, והיינו ע"י שמע ישראל ישראל הוא הניצוץ אלקות המלובש בנפש, והטעם כי נקרא ישראל כי להיות הנה"א כלולה דרך כלל מב' בחי' שכל ומדות וזהו פי' אל דישראל כי המדות הם בחי' הלמ"ד כי עיקר שורש המדות הם ג' בחי' נה"י שהן בחי' המדות כמו שהן בתולדתן ושרשן וכמו הולד בתחלת התהוותו בבחי' עיבור ראשו בין ברכיו וכן נשמת כל אדם היא היתה בבחי' עיבור קודם שנמשכה לגוף, ולפי שכל מדה מג' אלו כלולה ג"כ מעשר ע"כ נק' למ"ד, וגם כנגד ג' בחי' הנ"ל שבישראל הוא בחי' ג' מדריגות כהנים לוים ישראלים ושרשן ג' אבות אברהם יצחק ויעקב, והאלף שלפני הלמד הוא בחי' נהירו דחכמתא הנמשך לתוך המדות להגדילן ולהחיותן ולהרחיבן כי אל"ף הוא כענין אאלפך חכמה אאלפך בינה, ופי' ישר אל היינו כמ"ש עשה את האדם ישר, אך והם בקשו חשבונות רבים הוא בחי' פיזור הנפש ברבות מחשבות ודיבורים ומעשים אשר לא לה' המה, וע"ז נאמר שמע ישראל ושמע הוא לשון אסיפה כמו וישמע שאול וקיבוץ שיתקבץ למעלה לשרשו כמו שהוא בחי' אדם ישר, והיינו ע"י ההתבוננות כי ה' אלקינו שהוא בחי' התחדשות החיות מאין ליש שהוא תמיד תרין ריעין דלא מתפרשין המחדש בטובו כו', ה' אחד בלי שום שינוי