שמט

לעיל משמע דגם קודם הראי' כשהוא עדיין בחי' ויצעקו עדיף ג"כ מאה"ע הנ"ל, ועכצ"ל דהטעם משום שהאהבה זו צורך גבוה לבד ולא לגרמי', והנה עיקר הראי' לע"ל שאז עין בעין מיהו י"ל גם עכשיו הוא בחי' אהבה בתענוגים, לפי"ז גם באה"ר זו ב' בחי' א' ויצעקו להיות גילוי ב' אהבה בתענוגים, אפ"ל שזהו בהעלותך ויאירו העלאה והמשכה, עיין לקו"ת, ואפ"ל דמש"ה כתי' באהרן העלה כי שודמ"ט מעלה היינו ויצעקו, אבל הארה זהו המשכה שייך למשה שוד"מ כמ"ש בבמדבר סיני דתקס"ג, שזהו ענין אהל מועד שמחה בעושיו, לכן באהרן כתיב בהעלותך העלאה אבל יאירו ממילא מה טוב שבת אחים זה משה ואהרן אז כשמן כו' או שזהו כתישת הזתים והדלקת השמן מיהו הכתישה שפלות הכנה לכ"ז). ציון * שהיא נקודת (כי ציון לשון סימן, עיין ע"פ רני ושמחי דלאזני' ענין משתשקע כו'). כל היום (על"ק בפי' שיורד על פי מדותיו).

זקן * אהרן (הזקן זקן ב"פ, עיין זוהר ר"פ אמור דיקנא דא"א וז"א, ועמ"ש ע"פ שחורה אני ונאוה וויטעפ' תקע"ב עשי' ול"ת שערות לבנים חסד מ"ע ודז"א שחורות ל"ת, אלא דצ"ע א"כ איך שייך זה לזקן אהרן חסד).

משחת * קדש משמע שהקדש נמשך ע"י השמן.

שיתגלו * מדותיו כו' (עמ"ש ע"פ ענין השקדים דע"י ברכת כהנים נמשך רב חסד למטה בגילוי, וצ"ל שיורד רק דרך מעביר בחסד דז"א, וזהו שיתגלו מדותיו כו', וע"י גילוי זה באדם נעשה ג"כ בחי' חדשה כי מתגלי' פנימי' מדותיו ואז מתהפך הטבע לגמרי לרצות מה שלא רצה, ועי"ז יהי' כל היום אלקיך נר תמיד ממש, משא"כ ע"י חיצוני' המדות וישכם אברהם בבקר בקר לבד עיין ביאור ויקהל תקס"ה).

מול * פני וכו' פנימית רצה"ע (וכן באדם יהי' גילוי הרצון ע"ד הנ"ל בענין אבה כו' דכמו שאבה שורש לאה"ע כך ג"כ באה"ר). (עיין ענין אליו ולא למדותיו דלא סותר עם לקרות בשם דר"ל לאור א"ס שבמדות כמו"כ כאן בתורה זהו ענין ברכו בתורה).

מה טוב ומה נעים ע' מק"מ ח"ג ד"ז חו"ג, א"כ שמן הטוב המשכה ע"י משה והעלאה ע"י אהרן נעים כו'.צ"ע אם י"ל דהאה"ע דאברהם ואה"ר דאהרן אם שייכים למ"ש מי זאת עולה כו' כתמרות עשן, י"ל אה"ע, ואח"כ מקטורת אה"ר, עיין בתורה דשרביט הזהב מזה.

בענין מנורה, עיין בתורה דויקהל תקס"ד.