שדמ

דבוצינא דיליה הוא, ואצפה מהו ואצפה כו' נהורא קדמאה כו' ואתלבשו נהורין ואקרון כנפיים עילאין עד דמטו להאי בוקר דיוסף כו' זיויה סליק כו', אתא דוד ואתקין האי בוצינא חופאה להאי בוקר דיוסף כו' וע"ד ואצפה כד"א ויצפהו זהב טהור עכ"ל המאמר בקצרה. ופי' בוקר דאברהם הוא בחי' חסד ובוקר דיוסף הוא בחי' יסוד ולכן הביא ראי' ע"ז מדמתרגמינן צפרא נהיר והוא בחי' יסוד שנק' נהר להיותו בחי' המשכה והשפעה מכללות האצי' להיות מקור לבי"ע, ולכן אמר דוד שיתקן לי' חופאה הוא בחי' לבוש מל' שעי"ז יוכלו עולמות בי"ע לקבל השפעה כו' כי אם הי' נמשך מיסוד ז"א בבי"ע שלא ע"י המל' לא היו יכולים לקבל כלל וכנודע מענין נשמות הנפילים כו' רק המל' הוא הלבוש המסתיר קצת עד שיוכלו לקבל כו'. ולזה כדי להבין מפני מה צ"ל חופאה ולבוש הקדים תחילה מעלת האור המתגלה בבחי' יסוד ששרשו נמשך מבחי' נהורא קדמאה דברא קוב"ה הוה [נהיר] עד דלא [הוי] יכלין עלמין למסבלי', פי' קדמאה הוא מה שלמעלה מבחי' אצי' והוא בחי' חסד דעתיק שלמעלה מהחכ', כי נהורא סתם הוא מדות דאצי' שהוא האהבה הנמשך מהשכל והדעת ונק' טורי נהורא והמדות שלמעלה מהשכל נק' טורי חשוכא, והנה מה שנק' חושך היינו לגבי אצי' שאינו מושג באצי' לגודל אורן, אבל בעצמותו נק' נהורא קדמאה כו', וכאשר נמשך משם איזה הארה באצי' זהו מ"ש אשר נשבעת לאבותינו מימי קדם, פי' נשבע הוא בחי' התקשרות (או לש' שבעה מדות) לאבותינו חג"ת דאצי' מימי קדם הם המדות שלפני האצי' הנק' נהורא קדמאה דוקא (ובמק"מ פי' שהוא אדם קדמון), ואיך יהי' המשכה זו כי נהורא קדמאה לא יכלין למיסבלי' כנ"ל (ולכן נק' טורי חשוכא כו' ישת חושך סתרו) אלא שהוא על ידי דעביד נהורא לנהורא כו' ואתלבשו נהורין כו', פי' הוא בחי' עולם התיקון להיות הפרצופין זה בזה כמו השכל מתלבש בהבנה והשגה וההשגה מתלבשת באותיות המח' שהמח' מגביל את השכל כו' ומלבישתו, וכמ"כ השכל עצמו הוא בחי' כלי לגבי למעלה מהשכל כו' עד שנמצא נהורא קדמאה מתלבשת בכמה לבושין שעי"ז יוכל להיות נמשך באבי"ע וזהו מארז"ל גנזו כו'. והנה פי' שם הזוהר שהלבושים אקרון כנפים עילאין פי' כי כנף הוא לשון לבוש כמ"ש על כנפי בגדיהם כו' כנף אביו וכו', וגם לשון גדפין היינו גדפי העוף שפורח על ידן נק' כנפיים, ושניהם עולים בקנה א', שהגדפין הם בחי' הלבושין כמו למשל העוף שפורח ע"י נענוע הכנפיים הנה העיקר של הפריחה תלוי ברצונה דוקא ולא בכנפיים, כנראה בחוש שאם רצונה ליפרח למזרח פורחת למזרח ואם רוצה למערב כו' ופעם פורחת למטה ופעם למעלה ותנועת הכנפים הוא הכל בשוה בלי שינוי הן למזרח כו' הן למעלה כו' וא"כ נראה שזה שהיא פורחת למזרח זהו משינוי רצונה שרצונה היא לפרוח לשם ונגבהו ע"י רצונה לפרוח למזרח כו' וכן למערב ועיקר ההגבהה הוא ע"י רצונה דוקא, כ"א כאשר אין רצונה ליפרוח אף שתתעורר בהכנפיים לא תזוז ממקומה כלל כי ההגבהה והפריחה תלוי ברצונה דוקא שהרצון הוא המגביה (וכענין שאמרו החי נושא את עצמו) שהוא הפנימי' אך הוא מתלבש בהכנפיים שהכנפיים הם כלים של הרצון שמתפשט בהם כשרוצה ליפרוח אזי נגבהים הכנפיים להתנענע ע"י שהרצון נתפשט בהם (אבל העיקר הוא הפנימי' הוא הרצון כנ"ל והכנפיים הם כלים גשמיי' נגדו וכו', ורצון זה הוא בחי' מקיף לכל אברי הגוף שישנו בראש ורגל בשוה שמיד שרוצה לנענע רגלו מנענע הרגל כו'), כן למעלה ד"מ הכנפיים