שלט¹

המשכה זו דאהרן הוא דוקא ע"י המרירות בתחילה ממה שהמקום והזמן מסתירים, והיינו כי ידוע שהיחוד עליון נק' יחוד מ"ד דמ"ה עם מ"ן דב"ן, וע"כ צ"ל תחלה אתעדל"ת בבחי' מ"ת בוכים אנן בעינן למהוי קדם מלכא אז עי"ז דוקא יומשך הגילוי מבחי' מים עליונים שלמעלה מבחי' יהי רקיע ויהי מבדיל כו', ועמ"ש מזה ע"פ וארא אל אברהם דתקע"ב, וגם שם נתבאר כי בוכים ר"ת ברוך כבוד הוי' ממקומו שע"י המרירות מבחי' מים תחתונים בוכים אנן בעינן למהוי קדם מלכא עי"ז נמשך ברוך כבוד הוי' ממקומו, ועמ"ש מענין ברוך כבוד הוי' ממקומו בד"ה האזינו השמים דרוש השלישי, וזהו ע"ד תהום אל תהום קורא, וע' פרד"ס שכ"ב פ"ד בענין שאברהם לא רצה לקחת לחלקו כ"א החסד ולא המל' וע"ז נאמר אבן מאסו הבונים היתה לראש פינה, והמכוון י"ל כי המל' הוא הבת שנשאת למלך ובה ועל ידה נמשך הגילוי למטה ואברהם ידע שהוא לא יכול להמשיך בחי' יחוד זה וע"כ בחר לו בחי' מדת החסד שעי"ז ימשיך בה וימינו תחבקני כו' ואזי אח"כ ע"י יעקב ובנ"י יומשך להיות משם רועה אבן ישראל.

ב) * והנה אהרן הוא המדליק את הנרות הללו לפי שהוא משבעה רועים הממשיכים חיות אלהות לכללות הנשמות והוא הממשיך להעלות אהבה עזה לה' ולהגדיל מדורות אש האהבה ברשפי אש שלהבת מתלהטת בקרב איש ולב עמוק, ויובן בהקדים ההפרש ויתרון מעלת בחי' אהרן על מעלת ומדרגת אברהם אבינו ע"ה שנק' אברהם אוהבי, כי באברהם אבינו הוא אומר הלוך ונסוע הנגבה פי' שהלך ממדרגה למדריגה ממטה למעלה עד שנתדבק בבחי' הנגבה שהוא בחי' אהבת ה' לדבקה בו בדביקה וחשיקה וצמאון כו' ועד"ז תקנו לומר ב"ש תחילה ואח"כ פסוד"ז עד שאח"כ יגיע למדרגת ואהבת שבק"ש כי ואהבת אינו ציוי על מדת האהבה הטבעית שבלב כי הרי מדת האהבה זו הטבעית ודאי מוסתרת בלב כל א' מישראל אלא ואהבת מל' אהבה שהוא פי' הרצון לפי שהרצון הוא פנימית המדות כמו שאנו רואים בחוש שהרצון מנהיג המדות של אדם שאפילו אם יש לפניו דבר שיש בו תענוג לפי טבע המדות אם יסלק רצונו ממנו מפני איזה טעם ודעת אינו מקבל נחת ותענוג ממנו וכן להיפוך אם יש לפניו ח"ו.בע"ה ש"ק פ' בהעלותך י"א סיון