שלו

בהעלותך את הנרות

בהעלותך שנת תרכ"ג

בהעלותך את הנרות אל מול פני המנורה יאירו שבעת הנרות. והנה ענין המנורה נאמר בזכרי' ראיתי והנה מנורת זהב כו' ואומר מה אלה אדוני ויאמר אלי זה דבר ה' אל זרובבל, פי' כי ענין המנורה הוא בחי' דבר ה' שהוא מקור הנשמות וכמאמר ואתה נפחת בי, וכמ"ש ויפח באפיו נשמת חיים (עמ"ש בד"ה והי' מספר בנ"י, והנה ס"ת ויפח באפיו נשמת חיים הוא חותם ובמד"ר ס"פ במדבר ענין ותהלתי אחטם לך לשון חותם) וישראל נקראו זרובבל על שם הפסוק וזרעתי' לי בארץ (הג"ה שנאמר קדש ישראל לה' ראשית תבואתה, כמו שאדם זורע תבואה עד"מ בשביל התבואה שיצמח, כך ברצות ה' שיתוסף ויתרבה גילוי אלקותו ית' בעולם וימלא כבוד ה' את כל הארץ ונגלה כבוד ה' וראו כל בשר כו' זורע את ישראל שהן הן תבואתו ועי"ז יתגלה כבודו בריבוי ותוספת כו'. והנה כמו במשל הזריעה והנטיעה הנ"ל שמכסין הגרעין בעפר הארץ ומשם יצמח בעבור שהגרעין נרקב ונפסד ובטל לגבי כח הצומח אשר בארץ וכח הצומח ההוא הוא שמגדל ומצמיח בריבוי ותוספת, כך הוא ענין הזריעה של ישראל בבבל לשרשם מעולם התהו שהוא למעלה מבחי' עוה"ב וישראל כו' כמ"ש בת"א בד"ה בשלח פרעה עכ"ה) והם היו אז בגלות בבל, גם הנשיא נק' זרובבל על שם זה, וזהו דבר ה' אל זרובבל והוא ענין המנורה כי הנשמה קרויה נר, כמ"ש נר הוי' נשמת אדם, וכללות הנשמות נק' מנורה ויש בה בחי' ז' נרות שהם ז' מדריגות בעבודת ה', יש עובד מאהבה משוך כמים (הג"ה כמשנ"ת בד"ה אז ישיר ישראל כו' עלי באר וז"ל להיות בחי' באר הנובעת מלמטה למעלה בקיום מ"ש ואהבת את ה' אלקיך בכל לבבך ובכל נפשך וכמ"ש אליך ה' נפשי אשא כו' כי אתה בראת ואתה יצרת כו' ואתה עתיד ליטלה ממני כו', ואינה נתונה לאדם אלא כדי שיעור ימי חייו לזאת יהי' בעיניו כל ימי חיי העוה"ז בבחי' בעל כרחך אתה חי כו', והוא קיום יותר מבחי' אהבה ברשפי אש בהתלהבות התפלה ע"י ההתבוננות שאחר התפלה חולפת ועוברת, אבל בחי' מים הם המשכות אהבה שאין לה הפסק וזהו מעלת אברהם אוהבי איש החסד זכור אב נמשך אחריך כמים עכ"ה), ויש מאהבה כרשפי אש, ויש ע"י התורה קו הממוצע (הג"ה כי הנה התומ"צ נחלקים דרך כלל