שכט

לתוכה הגלוי מעצמיות ישראל דלעילא, ואסיפה והמשכה זו הוא ע"י קיום המצות דוקא, שכשנש"י הם בשלימות בקיום המצות אזי ממשיכים בבחי' מל' שנק' שם הגלוי מעצמו' המדות להיות יחוד. וזהו שמעתי שמעך, שמעך נק' המל' כמו שם ע' כו', ופי' שמעתי שמעך היינו לאסוף ולקבץ בהשם גלוי עצמי' המדות עליונות של אא"ס ב"ה וזהו פי' שמעתי ל' אסיפה כו', ולכן ב"פ י"ש תר"ך מצות, שע"י קיום המצות דוקא ממשיכים כנ"ל. ופי' יראתי היינו כי שמעך הוא בחי' מל' וכמ"ש בזהר שמיעה בהאי אתר תליא, ובבחי' זו הוא עיקר מקום היראה, כי הנה כל העבודה של נש"י בקיום התורה ומצות העיקר נוגע רק בבחי' מל' שע"י העבירה ח"ו שפוגמי' למעלה הנה עיקר הפגם הוא בבחי' מל' משא"כ למעלה מבחי' מל' אין זה נוגע כ"כ, וכשנש"י הם שלימים בקיום התומ"צ להיות סומ"ר וע"ט הנה עיקר הרוממות (בל"א גיהייבענקאייט) הוא בבחי' מל', וכמ"ש דוד ארוממך אלקי המלך, ובכל ברכת המצות אנו אומרים מלך העולם, שעיקר ההמשכה בשביל בחי' המל', וזהו"ע קידוש השם ע"ד מקדשי שמך, וכן להיפך ח"ו (כשאין ממשיכים ע"י המצות ונעשה) חילול השם ח"ו, הכל רק בהשם שהוא בחי' מל', וכיון שדוקא בבחי' מל' נוגע מאד העבודה של מעשה התחתונים, ע"כ בבחי' זו דוקא מקום היראה כי בבחי' מל' הדקדוק גדול מאד על מעשה התחתונים וכשלא אכשר דרי ח"ו נמשך העונש במאד כמ"ש בזהר ע"פ ועשה טוב דהא כדין נורא דליק ואוקיד עלמא בשלהובא כו', ולכן אמר חבקוק ה' שמעתי שמעך יראתי (וכן רשב"י בתחלת האדרא כד שמע כנופיא עילאה דמתכנשין ארכובותיו דא לדא נקשן ואמר ה' שמעתי שמעך יראתי ע"ש). והתפארת הוא בחי' לאסתכלא ביקרא דמלכא בחי' ראי' והסתכלות ביקר תפארת גדולת א"ס ב"ה, איך שלגדולתו אין חקר שכל השתלשלות אינם תופסים מקום כלל, כי נתהוו רק מהארה והארה דהארה וכולא קמי' כל"ח ממש, וע"ז כתיב עינייך יונים, שבחי' ראי' והסתכלות זו הוא במתיקות התענוג עד א"ס ממש כמ"ש עיני אדם לא תשבענה כו', והנה למעלה בת"ת מאיר הראי' דחכ' כמ"ש בהגהות לביאור דאתה הצבת ע"ש פ"ב, והוא גלוי גמור בחי' תפארת גדולת א"ס ב"ה, ולמטה בנפש הו"ע לאסתכלא הנ"ל. והנה ת"ת הוא מדת הרחמי', ולכאו' מה שייך רחמי' לתפארת, והענין כי עיקר הרחמי' הוא דוקא על מי שיורד מאיגרא רמה לבירא עמיקתא וכמו העשיר שנעשה עני מתעורר עליו רחמי' ביותר מעל העני מתחלתו כו'. והנה שרש נש"י הוא ממקום גבוה מאד שנק' בנים למקום, והיינו ששרשם בבחי' ת"ת, וירדו פלאים להתלבש בגוף ונה"ב בעוה"ז תכלית החשך, ואנו אין משיגי' כ"כ הרחמנות שעלינו מפני שאין אנו משיגים יקר תפארת א"ס ב"ה אשר משם ירדה הנשמה, ולכן אנו אומרים ברחמיך הרבים, שלמעלה דוקא מושג הרחמי', ולכן מדת ת"ת דוקא הוא מדת הרחמי' שמצד גלוי יקר תפארת גדולת א"ס ב"ה, ע"כ גדלה הרחמנות על עוצם הירידה של נש"י, ולפי ערך גלוי הת"ת, כך יהי' מדת הרחמי', ומה שיהי' גלוי הת"ת ביותר יהי' מדה"ר ביותר, כי נש"י נמשכו מת"ת כמ"ש ישראל אשר בך אתפאר כו', ולכן ממדת תפארת מעוררי' אנו ר"ר על עוצם הירידה כו'. והנה נת' ג' מדות גדולה גבורה תפארת שהם אהוי"ר ורחמים בנפש, וע"ז כתיב הנך יפה רעייתי ועי"ז נמשך מלמעלה בחי' הנך יפה דודי כו'.