שכה

שבעה נערות ז' היכלות דזו"נ דבריאה המעלים את אסתר כו', הב' שהעליון יורד להעלות כענין שבעה סריסים ז' היכלות דאו"א שיורדי' להעלות וזהו שוש' דמטרוניתא וזהו ההפרש בין קרבנות הנשיאי' להעלאת אהרן שארז"ל שלך גדול משלהם. לכן נאמר בהעלותך שכיון שהוא שודמ"ט מאצי' שיורד בבי"ע להעלותם ע"כ עי"ז מעלה אותם מאד נעלה כו', ועמ"ש כענין זה בדרוש מחצית השקל חסד היורד רק בשביל ההעלאה כו', ולכן הם ז' נרות שההעלאה עד מדות שלמעלה מאצי' כענין לגולגלותם ששם הם ז', היינו ז' תיקוני הראש כו'. ולהעיר ממ"ש בע"ח ההפרש בין עיבור של ז' חדשים ושל ט' ושל י"ב דמבואר בע"ח שער העיבורים דעיבור יב"ח הוא לתקן הכלים דז"א אבל עיבור ז' חדשים הוא לצורך הפנימית דז"א ונמשך מז' תיקונים דגלגלתא, ואליהו נמשך מעיבור יב"ח ומשה מעיבור ז"ח כו' ועמ"ש מכ"ז ע"פ מאמר הזהר ע"פ אלה תולדות נח שם פ"ג.ח) של"ה דק"י ע"ב ר"פ עשה"ד פי' בשם הרמב"ן ר"פ בהעלותך, דבהעלותך את הנרות רומז ג"כ לנרות חנוכה ועמש"ל ססעי' ב'. ודקי"ט סע"ב כ' וז"ל נחזור לענין כי צריך להתקדש בכל יום כו' כי ארז"ל ג' ימים קודם שבת דהיינו מיום ד' ואילך נק' קמי שבתא וג' ימים דאחר שבת דהיינו א' ב' ג' נק' אחר השבת כדמיון צורת המנורה ג' קנים מצד זה וג' קנים מצד זה וגוף המנורה באמצע וכל ששת הקנים פונים לגוף המנורה, נר שבת הוא גוף המנורה עכ"ל, ועמש"ל ססעי' ה' בשם זח"ב שמות י"ד ב' דמול פני המנורה הוא קנה האמצעי שהוא ת"ת קו האמצעי, ואמנם הקשו ע"ז דא"כ הל"ל יאירו ששת הנרות וכמש"ל סעי' ב'. ונראה לתרץ דפי' אל מול פני כי פני המנורה היינו ת"ת קנה האמצעי ואמנם מול פני היינו הבחי' מה שת"ת עולה עד הכתר בסוד בריח התיכון המבריח כו'. וגם כמ"ש בלק"ת סד"ה והיה מידי חדש בחדשו בפירוש ומדי שבת בשבתו דהיינו שבתו של שבת והיינו ע"ק הוא השבת של התפארת, וכמ"ש בזח"ג ס"פ אחרי דע"ט ב' וזהו ענין שבת תתאה ושבת עילאה שנתבאר בלק"ת בד"ה את שבתותי תשמרו, וזהו הנק' מול פני המנורה, ע"כ א"ש מ"ש יאירו שבעת הנרות, דגם ת"ת עצמו הוא מכלל הז' נרות שיאיר מול פני כו', היינו לקבל מבחי' כתר, וזהו"ע שבת שבו עליית זו"נ עד א"א ואבא כו', ועמ"ש בזה בת"א בד"ה ויקהל משה שהו"ע חיבור רצה"ת הנמשך מהשכל מה שעולה ומתחבר עם רצה"ע שלמעלה מהשכל ע"ש. וזהו מארז"ל שהקרבנות אינן נוהגים אלא בזמן שבהמ"ק קיים והנרות קיימים לעולם וקאי על נר שבת ונר חנוכה כמ"ש המג"א בספרו זית רענן על הילקוט, דלכאורה אינו מובן כי נר שבת מצוה רק מד"ס אלא ר"ל כי ששת ימי המעשה עם יום השבת הם עצמן ז' נרות כי שרשם ז' ספירות והיינו שבת תתאה והם יאירו אל מול פני המנורה היינו שבת עילאה. ובמסכת שבת דהשל"ה דקל"ט ע"א גבי סוד הדלקת נר שבת כ' לשון החייט מצוה להדליק נר בליל שבת כו' שהשבת רומז לאלף השביעי שאז הלבנה יהי' לה אור כאור החמה כו'. וראיתי מדקדקים מדליקי' שבעה נרות כי אל מול פני המנורה יאירו שבעת הנרות עכ"ל. והנה כשיהי' אור הלבנה כאור החמה הרי ואור החמה יהי' שבעתים כאור שבעת הימים א"כ הרי י"ל לכן במנורה היו ז' נרות כדי שימשיכו ההארה מבחי' אור שבעת הימים, ובזה א"ש אל מול פני כו' דבחי' המול פני המנורה ה"ע אור שבעת הימים, וזהו"ע שהנרות קיימים לעולם היינו ע"י מצות שבת שהוא