קכ

לדא כו', הענין הוא מפני שלשון קליפה למוחא אין ענינו כמו לבושא לגופא שהן נפרדים מעיקרן שהלבוש אינו ממהות הגוף וגידולו הוא בפ"ע רק שאח"כ נעשה לבוש משא"כ הפרי והקליפה גידולן כאחד רק שהקליפה היא גסות ופסולת הפרי ונעשה לבוש ושומר לפרי ומתחלה קליפה נדמה לפרי שבתחלת גידולן מכח הצומח אז קליפה קדמה לפרי ואין הפרי ניכרת כלל עדיין רק אח"כ כשהולכי' וגדילים מתברר הפרי מן הקליפה והפרי הולכת וגודלת בטוב טעמה והקליפה מתגשמת להיות קליפה ושומר לבד, וכל מה שיוגמר דקות הפרי ביותר, יותר תתגשם הקליפה מפני שהוברר ממנה ביותר כל הדקות השייך להפרי כו' משא"כ קודם גמר הפרי אין הקליפה קשה עדיין כ"כ שעדיין נשאר בה קצת השייך להפרי וכמשל יין המעורב בשמרים שכל מה שיצלל היין יותר יהי' עכורים השמרים כו', ונמצא ענין קליפה ומוחא עם היותו ג"כ בחי' לבוש וגופא אך הוא דלבושא מיני' ובי' שהפסולת שלו נפרד ממנו ונעשה לו רק בחי' לבוש כו' משא"כ שאר לבוש הוא בחי' בפ"ע לגמרי רק שמלבישו, והנמשל מזה למעלה הוא עפ"י מה שידוע בענין הרפ"ח ניצוצין שנפלו בבי"ע והוברר מהם המובחר ונעשה בחי' אצי' והשאר נחשב בחי' פסולת לגבי אצי' ונק' קליפה למוחא ואעפי"כ מתברר ממנו עדיין ונחשב לטוב בעולם הבריאה, א"כ נק' מוחא בעולם הבריאה וכן מברי' ליצירה כו' וזהו הבירורים שמלמעלמ"ט וכמ"כ מלמטלמ"ע שזהו עבודת האדם הנה מתחלה מה שנברר מהק"נ נכלל בקדושה העשי' ונק' מוחא לגבי הק"נ שהוא קליפה ממש ועכ"ז נק' זה קליפה לגבי היצי' וצריך בירור שני עד שנכלל ביצי' והפסולת שא"א להכלל ביצי' נשאר בעשי' ונק' קליפה למוחא דיצי' וכן מיצי' לגבי בריאה ולמעלה מעלה כו' ולכן נא' ע"ז לשון קליפה ומוחא יען שגידולן יחד רק אח"כ ע"י הבירור נעשה זה קליפה לזה כו' וזה מוחא כו'.

יו"ד) ויובן ענין קליפה ומוחא ג"כ עד"מ באדם הנה בתחלת הווייתו בבטן אמו מהטיפה כו' הי' הכל כלול כא' ואח"כ ע"י גידולו בבטן האם נתברר, והנה המוח נק' מוחא והוא עיקר הפרי ושא"ד הסובבים אותו נק' קליפה אצלו שהן שומר לו והמוח עצמו נק' ג"כ רק קליפה לבד לגבי כח השכל שבו שהוא פנימיותו והוא היה ג"כ מלובש בו שבטפת האב נתלבש ג"כ מבחי' כח השכל כו' רק שבתחלת לידתו אין השכל מתגלה כלל וכשהולך וגדל נתגלה השכל והוכר הפרי וכו', וזהו ממש כמשל גידול הפרי בתוך קליפתו, והנה ההשגה שמשיג באלקות שהוא בחי' מוחא לגבי שארי השגותיו וכש"כ לגבי המוח גשמי הנה יש בה ג"כ עוד מוחא בפנימיותו והוא בחי' הביטול לאלקות שזהו תכלית ההשגה ופנימיותו וההשגה עצמה היא בחי' קליפה לגבי הביטול כנודע שחכ' הוא כ"ח מ"ה ולמעלה מבחי' בינה והשגה כו' וקודם שנולד בו בחי' הביטול רק שיש לו ההשגה כו' הוא כמשל תערובות הקליפה ומוחא שעדיין לא נולדה הפרי ממש כו', והנה האדם כשאין בו בחי' הביטול באמת אעפ"י שמשיג גדולת ה' ה"ז עדיין בבחי' קליפה לגבי מוחא כו' כי עיקר סט' דקדושה הוא בחי' הביטול כי גם בנוגה יש השגה באלקות רק שאין בהם בחי' הביטול כו' (וכנודע שזה הי' ההפרש בין הרמב"ם להבדיל ובין אריסטו הפילוסף שאריסטו כל מה שהשיג והבין יותר המופתים על אחדות ה' והרחקת הגשמיות