קטו

מדבר והמאכל צומח או חי וכו' ועד"ז נק' הקרבנו' לחמי מפני עליות נה"ב, וכ"ז נק' לחם שהוא בחי' שהגוף נהנה ממנו שנכללים בבחי' לאשתאבא בגופא דמלכא ועי"ז נמשך האור מא"ס ב"ה בבחי' גופא כנ"ל, אך הנה כ"ז נק' בחי' שהגוף נהנה ממנו שעיקר ההעלאה הוא בבחי' גופא כו' רק שעי"ז מתקשרי' האורות בהכלים אבל בחי' ריח הוא דבר שהנשמה נהנית ממנו ולא הגוף שאינו נכנס בהגוף כמו שהמאכל נבלע ממש באיברי' אך מ"מ נכנס הריח דרך החוטם שהוא ג"כ בחי' גוף אך הענין כי החוטם הוא שער כניסה ויציאה לבחי' עצמיות הנשמה ממש כי בחי' התפשטו' הנשמה המלובש בכל האיברים הוא רק הארה לבד מבחי' הנשמה וגם כללות הארה זו שורה במוח והארה דהארה מתפשט בכל אבר כפי תכונתו כמ"ש בלק"א פנ"א באריכות אבל החוטם הוא שער לעצמיות הנשמה ממש כדכתיב אשר נשמת רוח חיים באפיו וכדאיתא בגמ' סוף סוטה גבי עיר הקרובה אל החלל שהי' מודדין מחוטמו של החלל משום דעיקר חיותי' באפי' וכן לענין מי שנפלה עליו מפולת איתא בגמ' סוף יומא דבודקין עד חוטמו מטעם הנ"ל וכן איתא במדרש בענין העיטוש שמתחלה כשמתעטש הי' נפשו יוצאה כו' הרי שהחוטם הוא שער לעצמי' הנשמה ממש, וזהו ענין שאמרו בריח שהנשמה נהנית ממנו דהיינו עצמיות הנשמה ממש שע"י החוטם מגיע לעצמיות הנשמה וגם עובר הריח בחוטם דרך מעבר לבד משא"כ המאכל עיקרו הנאת הגוף רק שעי"ז מתקשרת בחי' הארת הנשמה להתלבש בגוף. והנמשל מובן ג"כ למעלה שזהו ענין שהריח הוא בחי' מקיף דהיינו שהוא העלאת מ"ן לבחי' אור א"ס ב"ה ממש שלמעלה מבחי' ההארה המלובשת בכלים חכ' חסד שהוא רק הארה בעלמא כדי יכולת הכלי' להכיל שהם מבחי' גבול רל"ו אלפי' רבבו' פרסאות שיעור קומה כו' משא"כ בחי' ריח הקטורת שעולה למעלה מעלה לבחי' המקיף שלמעלה מהכלים כמארז"ל לבעל החוטם אני מתפלל כו' כמו הריח בגשמי' שעצמי' הנשמה נהנית ממנו למעלה מעלה מבחי' הארותי' שברמ"ח איברי' כו'.

והנה * ענין בחי' ריח עכשיו בעבודה יובן כי הנה כתיב ואהבת בכל לבבך כו' בכל לבבך בשני יצריך זהו בחי' התהפכות נה"ב שזהו בחי' הקרבנות בחי' אכילה ובכל נפשך זהו אהבת הנה"א מצ"ע שהנשמה עצמה א"צ תיקון רק שע"י בירור נה"ב יומשך ויתגלה ביותר ג"כ אהבת נה"א בחי' בכל נפשך כו' אך בחי' בכל מאדך הוא למעלה מב' האהבות הראשונות כי מאד הוא בל"ג והוא בחי' מקיף אורות הנשמה שנהנית והריחו ביראת ה' כי דו"ר רו"ד, וברו"ד היראה עילאה מכסה כמ"ש וכן הלבבות ייראוך כו' ורו"ד אה"ר ויראה עילאה זהו קטרת מור מררי נשא תקס"ז.נת' קרבנות אכילה בחי' פנימיות מקיף קטורת, ובהג"ה אכילה לאשתאבא בגופא דמלכא עי"ז המשכת אור בגופא דמלכא, אבל קטורת לבעל החוטם עצמו' האור שלמעלה מכלים וגופין.

ה) והנה הקטורת לא היתה קריבה על מזבח החיצון כ"א על מזבח הפנימי כי מזבח החיצון הוא כמו עד"מ באדם איברי המזון שבהם מתעכל המאכל ונהפך לדם כו' ויש פרסא מפסקת בין איברי הנשימה לאיברי המזון הוא חצר הכבד כמ"ש במ"א כמ"כ המזבח שבו הי' מתבררי' הניצוצו' מהקרבנות שנק' אכילה הוא כמו בחי' איברי המזון ולכן הי' פרסא ופרוכת מפסיק בין מזבה"ח למזבח הפנימי שעל מזה"פ לא הי' שום אכילה גשמי' שכל האימורים הי' קריבים רק על מזבח החיצון,