קב

בחכמה ידיעא כו' ובהיות הג"ר שבחכ' בחי' ביטול העצמות ביותר לכך ישרה בו אא"ס ב"ה העצמי' כו' כנ"ל (ועמ"ש בת"א סד"ה ואלה שמות בנ"י ההפרש בין עצמית חכ' ובין נה"י דאבא הנק' יש"ס כו', ומזה יובן ההפרש בין ז"ת דאבא ובין ג"ר דאבא, ועמ"ש ע"פ אלה מסעי בענין פי' תיקון ואמת), והנה כשאומר דבר ההלכה כמו במה מדליקין כו' הרי הלכה זו הוא דבר ה' שנמשכה ע"פ מהות חכ' ית' שבדבר הלכה זו במה מדליקין כו', וה"ז ממשיך בחי' ביטול שבג"ר דאבא שהוא הגבה למעלה מכל חיי העולמים הנק' ח"ש כנודע מפני שהמה רק מז"ת דאבא כנ"ל וזהו ולא תחללו את שם קדשי פי' להיות כי ידוע שמל' נק' עשיראה דכולהו פי' אדה"ר לקח הע' שנין שלה הנ"ל מכל ספי' וספי' המל' שבה כו' והמה הל' כלים דז"א היינו המל' שלו והוא לבדו ט"ס לבד כמ"ש בע"ח כו' והם שרשי הצמצומי' דבי"ע שהם נקראי' לבושים ומסכים דאצי' ובקריעת המסך יאיר אור בעולם הבריאה. וביאור הדבר נודע ממש"ל שהנה כח ההתנשאות על יש ונפרד דוקא והוא לבוש מסתיר אוא"ס כנ"ל ונמצא שמלא כל הארץ אוא"ס ב"ה שהרי לא הי' מקו"פ כנ"ל כנודע ורק המסכים האלו מסתירים והם כמו שעושים חלל והסתר באוא"ס הנק' שם קדשי וע"ז כתיב לא תחללו לעשות חלל ומקו"פ כי לית אתר פנוי מיני' ועד שלא נבה"ע כו' כמו"כ גם עתה ע"י לימוד דבר הלכה שהוא המשכת הביטול של ג"ר שבו ישרה אוא"ס העצמית כנ"ל אז נקרעו המסכים לגמרי ואינם מסתירים כלל כו', הרי בהבל פי האדם שנלקח מנוגה שהם הלבושים ומסכים יש דבר הוי' שהוא חכמתו ית' חכים ולא בחכמה ידיעא ונמצא שמתגלה אוא"ס ב"ה גם בהלבושים ומסכים ולכך נק' הת"ח קדש כו' ע"י שהוא תלמיד חכם ר"ל שמקבל בחי' החכ' שהוא הנק' קדש. והנה המסכים המעלימים נק' להבדיל בין הקדש ובין החול אכן יש חולין שנעשו על טה"ק היינו ע"י עסק התורה ממשיך בחי' החולין שיהיו על טה"ק כו'. ועפי"ז יובן מ"ש ונתתי מטר ארצכם כו' וצ"ל איך יתכן שיאמר משה ע"ה ע"ע שיתן מטר כי הלא משנה תורה מפי עצמו אמר וזהו שאומרים שמע ישראל כו', אך הענין הוא כנ"ל שלאחר התפלה וקבלת האה' במס"נ ואהבת אומרי' ודברת בם שהוא ג"ר דאבא כנ"ל ובפ' שני' אור א"ס שבחכ' רמ"ח תיבו' שבק"ש ונתתי מטר כו' כי הק"ש הוא ד"ת וזהו שרש הלימוד בתורה כל היום כו' כי ע"י הק"ש נותן מוחי' לז"א ברמ"ח תיבין דילי' כמבואר במ"א בענין השמיעני את קולך שהתורה היא המשכת מוחי' למדות כו' וק"ש הוא לימוד התורה שלומדים המדות כו'. והנה בזמן שבהמ"ק הי' קיים שהי' התגלות אלקות של מדת מל' בהיכל ק"ק כנודע לא הי' צריכים כ"כ לתפלה שהוא רק תיקון חסרונה בהמשכות רוחניות וגשמיות כנ"ל מאחר שהי' בלא"ה גילוי אלקות בבחי' יחוד פב"פ כנודע כו' (כי הי' מעין קיימא סיהרא באשלמותא) אמנם החזיקו יותר בלימוד התו' שהוא המשכת אוא"ס בעצמו כנ"ל שהוא הגבה למעלה מיחוד זו"נ שהרי הוא המשכת מוחי' מאו"א כנ"ל כו', אבל עתה בימי הגלות שחיצוניות העולמות מתגברים ביניקתם על הפנימי' וצריכה המל' תיקון לחסרונה שנק' עני' כנ"ל, ולכך התפלה עיקר כו'. וזהו שהתורה נקראת עושר כו' כי העשיר הוא המשפיע כו' כן הג"ר שבחכ' בהם עיקר השפע מכל טוב היינו כסף וזהב פי' חו"ג שבמדות הנולדים מן השכל הכל הי' באוצר החכ' טמון וצפון כו' ולכך בי מלכים ימלוכו פי' יעשו להם עטרת לראשם ומוחי' להם הכל מעושרה של תורה כנ"ל שהם הג"ר כנ"ל.

קיצור. התפלה נק' תפלה לעני למלאות חסרון הלבנה, והתורה עושר, שמש ומגן ה', שורש בנין המל' מז"ת דאבא והתורה מג"ר קדש מלה בגרמי', דבר הלכה נמשך מג"ר דאבא, עמ"ש בענין עמל תורה ועמל שיחה, ולא תחללו שלא להיות חלל והפסק ע"י מוציא חמה מנרתיקה ואמת ה' לעולם ואין אמת אלא תורה וזהו שנק' הת"ח קדש לפי שהוא תלמיד מבחי' חכ' הנק' קדש, וזהו ונתתי מטר, ובזמן שהי' בהמ"ק קיים לא הי' צריך כ"כ לתפלה והחזיקו ביותר בלימוד התורה אבל עכשיו צ"ל תפלה ותורה.

ט) והנה התורה ניתנה בה' קולות, וזהו בן פורת יוסף פרת גימט' ה"פ קול שע"י התורה נמשך מבחי' אתה הוא ה' לבדך אתה בה' כו', וזהו יוסף תוס' אור, עמ"ש בת"א סד"ה ויהי מקץ הראשון והשני מענין יוסף, גם י"ל תפלה מילוי החסרון ע"ד וארא אל אברהם אל יצחק ואל יעקב שהם אהוי"ר ורחמים תפלות אבות תקנום באל שדי שהוא ל' סיפוק כמ"ש בזוהר ויקרא ד"י, אבל תורה עושר היינו עמודא דאמצעיתא זהו ושמי הוי' לא נודעתי להם אלא שנמשך ע"י התורה והיינו כי שדי זהו די סיפוקו די מחסורו משא"כ שם הוי' ת"ת עולה עד הכתר ומשם נמשך תוס' האור לאין קץ, וכמ"ש מזה במ"א. גם י"ל ע"ד ההפרש בין תפלה לברכה שהתפלה מלמטלמ"ע והברכה מלמעלמ"ט כמ"ש ע"פ מא' הזוהר פ' בלק קפ"ז ע"פ המלאך הגואל יברך כו'.