צט

כו' כמ"ש מזה בד"ה שה"ש ובד"ה ראשי המטות), והענין הוא עד"מ מי שאומר איזה שכל עמוק בדברי חידה ומשלים שהוא מסתיר ומעלים בהם השכל לזולתו עד שאינו מבינו כלל כו' א"א לומר שאין בדברי המשלים מהשכל של הנמשל באמת שהרי החכם בעצמו המציא אופן המשלים לפי אופן השכל של הנמשל ממש ולגבי' אינם מעלימים ומסתירים כלל את השכל ממש כמו שהוא או' השכל בעצמו כו', וא"כ הגם שלזולתו שאינו יודע השכל הם לבוש והסתר עכ"ז אינו לבוש נפרד באמת מאחר שההסתר שלהם הוא נעשה בתחבולה ע"פ השכל (ואדרבה נלקח מחכ' גדולה שזהו"ע משלי שלמה וכמ"ש בד"ה לך לך ובד"ה והבדילה הפרוכת שהפרסא שבין אצי' לבריאה שגורם התהוות היש שורשה למעלה מזו"נ עצמן והיינו מהבינה כו' כמ"ש ג"כ בביאור ע"פ השמים כסאי כו' שהכסא שורשה משמים כתר כו') וכן כל לבוש והסתר שיעשה האדם בעצמו מאחר שהוא יעשה ההסתר אינו לבוש והסתר כלל באמת משא"כ אם לא הי' עושה בעצמו ההסתר כו' כמו"כ עד"מ הרי ידוע שאוא"ס ב"ה הוא כל יכול ויכול לעשות הסתר ולבושים ג"כ שיעלימו אורו כו', ואמנם מאחר שהוא עושה את ההסתר והלבוש אינם נפרדים כלל באמת מאורו ית' מאחר שהוא הפריד כו', וזהו ענין ואנכי הסתר אסתיר פני ביום ההוא שבחי' ההסתר פנים הוא בבחי' ביום ההוא כמ"ש מזה בד"ה ביום השמע"צ ובד"ה יביאו לבוש מל' וזהו כהדין קמצא דלבושי' מיני' ובי' ברבות פ' בראשית פכ"ח היינו שהלבוש נמשך מעצמותו שאינו לבוש נפרד באמת, וכן ה"ג דאלקים שנמשכים משם הוי' שהוא אורות הנאצלים שיוכל להיות בחי' מל' שהוא האלקי' המצמצם עד שיהי' מלך על עם כו' כמשנ"ת בסש"ב כו', הרי כשמתגלים ה"ג אלו בזה נתקן חסרונה ואינה בבחי' נפרד ולבוש ומסך כלל, וזהו היחוד (ר"ל שורש ה"ג היינו ה"ג דאימא שנק' אלקים חיים ושורשה ה"ג דעתיק ע"כ כשנמשכים בה ממקור הגבורות הם גבורות ממותקות וזהו היחוד כי מיתוק זה מקבלת ע"י ז"א כו').

קיצור. והנה המל' א"א לה לקבל מאא"ס כ"א ע"י ע"ס, שהם ממוצעים בינה ובין אור א"ס כי המלוכה אין שייך אלא על היש ואוא"ס אינו שורה אלא במקום הביטול והחכ' מאין תמצא, וזהו שאדה"ר ח"ע נתן לדוד ע' שנין מז"ת שבחכ' נבנה הדבור בחי' מל' ולכן נאמר עלי' ואני תפלה שיהי' בה גילוי אוא"ס, והגילוי הוא ע"ד מ"ש כי הוי' הוא האלקים דכולא חד כהדין קמצא דלבושי' מיני' ובי' כמו הנמשל עם המשל בשרשו א', משלי שלמה, משל הקדמוני, ולכן תיקונה שיתגלו בה שרש הה"ג אלקים חיים ועמ"ש בד"ה אד' שפתי תפתח בענין ב' בחי' ה"ג. ועוי"ל בענין תיקונה כי אף שהדיבור מקבל מהמדות עכ"ז לפעמים מקבל מהחכ' שלא ע"י המדות כמ"ש בד"ה והי' מדי חדש, והיינו כי בתחלה כדי שיהי' התהוות היש ודבר נפרד מוכרח שתקבל ע"י המדות הנק' ששת ימי המעשה אמנם אחר שכבר נתהוו יוכל להיות מאיר בהם הארת הביטול דחכ' ואעפי"כ לא יתבטלו מציאותם כיון שכבר נתהוו, וכה"ג מבואר במבו"ש בענין הרשימו והקו שמתחלה הוצרך להיות צמצום ומקו"פ ולא ישאר אף הקו כדי שיהי' שרש התהוות העולמות ואחר שכבר נתהוו יוכל להאיר הקו ולא יתבטל מפני כן ממציאותם כו'.