צח

מקצה מזה וכרוב א' מקצה מזה, ומ"ש מזה ע"פ מא' הזוהר פ' בחוקותי דקי"ד ע"ב ע"פ דומה דודי לצבי כו') והטעם הוא להיותה ב' הפכים עם אור א"ס ב"ה כידוע שאין מלך בלא עם כי מדת המלוכה לא תתכן פעולתה כ"א כאשר יהי' דוקא מי שיתפשט בבחי' יש ודבר בפ"ע כו' שאזי ימלוך עליו ויכפפנו, אמנם כאשר יהי' בו הביטול במציאות או ההתקרבות מצד העצמות כמו הבן לאביו לא יתכן כלל מדת מל' כו' (ועמ"ש סד"ה בשעה שהקדימו בענין עושי דברו ובד"ה תקעו בחדש בענין בנין המל' בר"ה) והוא בחי' מל' שבמל' שהוא הממשלה כידוע (ר"ל שאצילותה רק בנקודה א' ושאר ט"ס באין לה בסוד תוספו' וע"ז הוא תפלה) והוא כח הפועל האלקי' בכל הנפעלי' כידוע ולכן נז' בגמ' וזהר שדוד אין לו חיים רק אדה"ר נתן לו ע' שנה (עמ"ש מזה בד"ה מזמור שיר חנוכת הבית לדוד) פי' שהמל' היתה נקודה א' בחי' מל' שבמל' הנ"ל ואדם קדמאה היינו אבא שרש כל האצי' (כי בחי' אדם הוא חכ' כנודע) בנה אותה מז' תחתונות שבו שהמה ע' שנין כו' כי אבא יסד ברתא כו' פי' הענין כי עצם החכ' היינו ג"ר שבה שהוא בחי' חכ' כח מ"ה שהוא עד"מ כח השכל עצמו א"א לבא לידי דבור כי הרי יטרד בה כו', אך מבחי' ו"ק שבה היינו השפעות השכל לידי גילוי כמ"ש במ"א שהוא חסד שבחכ' משם עיקר בנין הדבור בפרצוף שלם חב"ד כו', ואחר שכן הרי המל' הוא בהיפוך ממש מאור א"ס ב"ה שאינו שורה אלא בבחי' ביטול במציאות דוקא כמו מ"ה שבחכ' כידוע (כי בחכ' ג"כ יש אצי' בי"ע, ואצי' שבחכ' זהו חכמה שבחכמה כמ"ש הרמ"ז פ' פקודי דר"כ) וכן בהמשתחוה שאינו מהות כלל כו' וכל מה שיהי' יש ודבר ואפי' במקצת יתרחק מאוא"ס ב"ה מפני שא"ס ב"ה לבדו מובדל ומרומם כנ"ל ואורות בחי' אין ומה הוא כנ"ל והמל' אינה שורה אלא על מי שהוא יש ודבר כנ"ל והרי מדה זו מסתיר אא"ס ב"ה ואינה יכולה לקבלו לכן אינה יכולה לקבל גילוי אוא"ס ב"ה בלתי ע"י ממוצעים שהם המדות דאצי' וגם המדות מקבלים ע"י ג"ר ובינה נק' שכינתא עילאה שמשכנת ג"ר על ז"ת אזי אח"כ יכולה המל' לקבל, ועמ"ש מזה בביאור מא' הזוהר ח"ג פ' קדושים דפ"ו ע"פ אתם עדי כו' ועבדי כו' ואחרי לא יהי' שלכן נקראת המל' אחרי דשם נת' שהדבור אף שאנו רואים ששרשו מהשכל אבא יסד ברתא שלכן התינוק קודם שנשלם לו מוחי' דיניקה אינו יכול לדבר הרי שהדבור נמשך מהשכל עכ"ז אנו רואים שנמשך ג"כ מהמדות שאינו מדבר כ"א במה שלבו חפץ ונמצא מקבל מהשכל ע"י המדות דוקא והוא מפני כדי שיהי' מהדבור בחי' התהוות יש ודבר נפרד שאם הי' מקבל מהחכ' שלא ע"י המדות לא יוכל להיות התהוות היש כי חכ' הוא כח מ"ה כן נת' בביאור מא' הזוהר פ' קדושים דפ"ו ע"א ע"פ לפני לא נוצר אל כו' ע"ש, ועמ"ש בתו"א בד"ה כי אברהם לא ידענו בענין ח"ע וח"ת כו' לכן היא מבקשת מז"א בעלה שיתקן חסרונה שלא תהי' הסתר וחלל באוא"ס ב"ה והתיקון שלה הוא דוקא ביחו"ע ותתאה בשמע ובשכמל"ו שהוא וקוב"ה ושכינתי' כידוע. ולהבין איך יהי' תיקונה בזה להיות כי ידוע שהוי' הוא האלקים פי' מדת הצמצום של האלקים הוא בא ונמשך מהוי' עצמו והיינו שנמשך ה"ג הנק' אלקי' מאוא"ס ב"ה שיוכל להיות מדת הצמצום וההסתר כהדין קמצא דלבושי' מיני' ובי' כו' (וזהו אני ראשון ואני אחרון ומבלעדי אין אלקים שגם ההעלם דשם אלקים אינו מסתיר כלל לפניו