צב

בחי' זו וע"י התפלה נתחדש בו ד"ח לגמרי, וכן לענין מי שתורתו אומנתו אף שפטור מהתפלה עכ"ז יש בתפלת רחב"ד מה שלמעלה מתורתו אומנתו וכדאי' בגמ' ספ"ה דברכות דל"ד סע"ב אלמלא הטיח ב"ז את ראשו בין ברכיו כל היום לא היו משגיחין עליו כו' כעבד כו' כשר כו' וכמ"ש במ"א בד"ה ענין יהי רצון כמו העבד שמלביש את המלך מפני שהוא בטל יותר מהשר כמ"כ ע"י ביטול דבחי' עבד דרחב"ד יוכל לומר יה"ר כו' גם העיקר כי ענין כמו השר לפני המלך מקור ההמשכה מבחי' חכ' אבל ע"י ביטול העבד ממשיך יה"ר מה שלמעלה מהחכ' ולכן אף שע"פ החכמה אין יסורין בלא עון עכ"ז ע"י הרצון נמשך הסליחה, ועד"ז יש בתפלה בחי' גבוה יותר מהברכה, וזהו מעלת הברכה דישא שגבוה מבחי' יאר כי יאר היינו ע"י התורה והרי בתורה נאמר והי' אם שמוע תשמעו כו' ברוך אתה כו' אבל אין צדיק בארץ אשר יעשה טוב ולא יחטא ולכן לזה נצרך הברכה דישא הוי' פניו אליך ע"י התפלה סלח לנו אבינו כי חטאנו. והנה ענין מס"נ הנ"ל נק' לא זז מחבבה עד שקראה אמי כמ"ש סד"ה רני ושמחי בת, וזהו ענין יש קונה עולמו בשעה אחת שהוא על ידי התשובה בינה אימא עלאה ולכן שפיר ישא הוי' פניו דאע"ג שנאמר אשר לא ישא פנים אך כיון שעלו על ידי התשובה לבחי' לא זז מחבבה עד שקראה אמי א"כ איך לא אשא פנים כבי' כי כיון שהם בבחי' אימא עלאה א"כ מחוייב להם הכבוד הראוי עד"מ להבדיל כו' לבחי' אם, ואף שלא שייך בחי' זו למעלה עכ"ז דברה תורה כו' דמאחר שקראה אמי א"כ בכלל זה הוא ג"כ שישא הוי' פניו כו' והיינו לרומם ולהעלות לבחי' אור פנים דא"א ששם מקור הסליחה והוא המאיר באימא עילאה. והנה בחי' זו זהו ענין בחודש השביעי שאז מאיר בחי' זו דאימא עלאה ולכן אז זמן הסליחה והמחילה כו' וזהו אם רחץ כו' תבוא אם ותקנח כו' ר"ל ע"י התשובה שיזכו לבחי' שקראה אמי ממילא יתרחץ כל הלכלוכים כו', ולכן ברכת כהנים אומרים בתפלה כי הברכה מצ"ע אין בה כח זה כי זה רק כח התפלה אבל ב"כ שהוא בתפלה יש בה הכח לברך שיהי' קיבול התפלה בבחי' ישא ה' פניו כו' אך כלי המחזיק ברכה זו זהו"ע השלום שהוא ההתכללות בזה דוקא שורה הברכה כי אפי' חבור עצבים אפרים הנח לו הרי אף לעוברי רצונו ע"י החבור וההתכללות נמשך הברכה אלא שזהו בחיצוני' וגשמיות ועמ"ש מזה בתו"א פ' נח בד"ה הן עם אחד כו' וא"כ על אחת כמה וכמה לעושי רצונו כדי שיומשך הברכה העליונה בפנימיות ובחיצוניות זהו על ידי השלום כו', ולכן אומרים ב"כ אחר הודאה ואומרי' אחריה שים שלום כו'.עוי"ל ענין וישם לך שלום ע"ד ענין תפלת כה"ג שהי' מתפלל שיהי' שנת שלום כו', וי"ל מה הי' צריך להתפלל על השלום מאחר שהתפלל על הפרנסה כו', אך הענין הוא שעיקר התהוות מחלוקת באה מחמת רוח עוועים ועקלתון שמדמה בנפשו בחבירו שלבו אין שלם עמו כו' והגם שיצעק חבירו במר נפשו לא יאמין לו ויחשוב עליו תמיד עד שחבירו ג"כ ידמה לו עליו שהוא שונאו והכל אינו אלא דמיונות שמעולם לא עלה בלב חבירו שום רע עליו כו' והאות לזה הנה כאשר יעבור הזמן בזמנים רבים וכלה כבר השנאה ישיב ללבו מה שהי' לו בנידן אשר חשב עליו הנה שקר הי' מעיקרו כו' ומדוע לא כיון האמת בשעה ראשונה אך מזה הוראה גמורה אשר רוח רעה של