פו

שלפעמים אמר דעיקר רצה"ע בהשתל' הי"ס ממדריגה למדריגה הוא להיות מלך על עם וא"כ עיקר ההשראה שלו הוא בבחי' ביטול היש של הנבראים דוקא (כי במקום שהרצון ומח' מלובש שם הוא שורה בעצמו כידוע בשם הבעש"ט נ"ע) כי עם הוא מלשון עוממות שהם דברים זרים ונפרדים דוקא כאשר הם בטלים ע"ז מתפשטת מדת המלוכה משא"כ על בנים המתאחדים עם האב לא יתכן מדת המלוכה, וא"כ זהו היפוך הכלל דאין אא"ס שורה אלא בחכ' כי אין אא"ס שורה אלא במי שבטל אליו וענין החכ' הוא ענין כח מ"ה שהוא בחי' ביטול במציאות לגמרי ולא בחי' ביטול היש כו', אך באמת זהו ההפרש בין יחו"ע ליחו"ת כי בחי' יחו"ע שהוא בחי' י"ס דאצי' שם השראת אא"ס ע"י החכ' דוקא ולכן הם בתכלית היחוד כנודע דאיהו וחיוהי וגרמוהי חד אבל בבחי' יחו"ת שהוא בחי' הנבראים מאין ליש עיקר היחוד בהם הוא ע"י בחי' ביטול היש שלהם שזהו בחי' מדת המלוכה דוקא כנ"ל, והנה ידוע שלימוד התורה צ"ל בבחי' ביטול כעונה אחר האומר כמ"ש תען לשוני אמרתך כו' וא"כ מתעלה בשעת לימודו למדרגת ח"ע כי מדבק חכמתו בחכ' של הקב"ה ולכן הוא ממשיך תוס' אורות מעצמות המאציל בי"ס דאצי' ומחמת זה ממילא ניתוסף אור במדת המלוכה, וזהו בי מלכים ימלוכו שזהו השבח שהתו' משבחת עצמה שתחלה מתלבש אא"ס ב"ה בו שהוא בחי' ח"ע (כי אורייתא מח"ע נפקת) וניתוסף אור בכל פרצופי האצי' ואח"כ מלכים ימלוכו ניתוסף אור גם במל' דאצי' (וענין מלכים היינו ב' בחי' במדת המלוכה מל' דאצי' כמו שהיא בבחי' אצי' שנק' מלכותך ובחי' מל' דאצי' המתלבשת בבי"ע שנק' מלכות כ"ע כו') משא"כ ע"י התפלה הגם שהוא בבחי' ביטול מ"מ אין ביטול זה רק בחי' ביטול היש דנבראים (והגם שמבואר במ"א שהתפלה הוא בבחי' ביטול במציאות ולכן או' אד' שפתי תפתח כו' כי מצ"ע אין מלה בלשוני כו' מ"מ ביטול זה אינו יחוד אמיתי וכמו העומד לפני המלך שאינו יכול לדבר ומ"מ אינו מיוחד עדיין בעצמות המלך ולכן יוכל לילך מלפניו ולהיות נפרד כמקדם, משא"כ לימוד התורה שדבר הוי' ממש מדבר בפיו הוא כמו יחוד אברי האדם עם עצמיות נפשו והוא דוגמא ליחוד הע"ס דאצי' בעצמות המאציל ולכן ע"י לימוד התורה ממשיך מעצמיות הי"ס דאצי' כו') ולכן אינו ממשיך רק מבחי' אצי' בבי"ע (והיינו מהבחי' שבמל' דאצי' כמו שהוא בבחי' אצי' שהוא בחי' אתה ה' לבדך בה' לבחי' המל' בבי"ע שהוא בחי' את חסר ה"א והיינו ע"י שממשיכים תוס' אורות מי"ס דאצי' במל' עצמה כמו שהיא בבחי' אצי' כנ"ל בענין אם ישים אליו לבו כו' ועי"ז מתגלה כל הבחי' שבמל' דבי"ע משא"כ ע"י התורה שמוסיפים אור בעצם הי"ס דאצי' מעצמיות המאציל וממילא פועלים גילוי הי"ס דאצי' עצמן למטה והוא ג"כ הגילוי מבחי' אתה בה' באופן יותר נעלה דהיינו מה' פרצופי האצי' עצמן שכנגדן ה' חומשי תורה כו'. ועד"ז נוכל לומר ההפרש בין תורה לתפלה למעלה מעלה שע"י התפלה ממשיך תוס' אורות מבחי' מל' דא"ס שלפני הצמצום שהוא בחי' מח' דאנא אמלוך בבחי' המל' דא"ס כמו שהוא לאחר הצמצום שהוא בחי' הרשימו והקו, משא"כ ע"י התורה ממשיכי' מבחי' ע"ס הגנוזות בהעלם הא"ס שלפני בחי' המל' כי באמת יש בחי' רצון וחכ' ומדות גם בעצמות אא"ס שלפני הצמצום והיינו מה שעלה ברצה"פ להטיב שרצון הזה כולל מחכ' ומדות כו' שזהו קודם שנתלבש ברצון

עמודים המצטטים את אותם מקורות

עמוד זה אינו מצטט גמרא, ולכן אין לו עמודים מקושרים.