פד

וזיו מצד שכלי הגוף לא יכילו האור הזה כמו שהוא רק מוכרח להתצמצם ולהתעלם ורק הארה מהזיו שהיא מתלבשת באברי הגוף להחיותם, כך הוא למעלה בבחי' אור א"ס הנק' מל' דא"ס (כי חז"ל דימו אותם זל"ז כמאמרם מה הקב"ה ממלא את כל העולם כך הנשמה ממלא את כל הגוף כו') יש בחי' נרנח"י, ויחידה הוא בחי' הרצון ומח' דאנא אמלוך, והרצון הזה מתלבש בבחי' החכ' ובינה וחו"ב מתלבשי' בבחי' מדות ומהמדות נתגלה בחי' המל', וכאשר נתגלה בחי' המל' אז יתכן השם דאור א"ס כנ"ל בשם הרה"מ נ"ע ולא למעלה מזה אפי' בבחי' המדות וכ"ש בבחי' הרצון כו', אך גם כאשר נתגלה גילוי מציאות האור להיותו בבחי' א"ס כנ"ל לזאת לא יתהווה ממנו עולמות במדה ושיעור וצריך להיות צמצום והתעלמות האור מכל וכל כו' (אך צמצום זה אינו הסתלקות ח"ו רק העדר הגילוי בלבד כמבואר במ"א) ולא נתגלה ממנו רק הארה בעלמא שהוא בחי' הקו"ח ובחי' זאת מתלבשת בכל העולמות להחיותם.

ובזה יובן ענין אתה ה' לבדך בה' ואתה עשית כו' חסר ה', כי מה שאמר מתחלה אתה ה' לבדך קאי על מל' דאין סוף שלפני הצמצום שמאירים בה כל הה' בחי' מבחי' הרצון עד המל' כו' ולכן נק' בשם לבדך כי אע"פ שכל העולמות כלולי' באא"ס מ"מ הם בבחי' אין ואפס המוחלט ולכן אין נגלה רק אור העצמיות לבדו ואין דבר חוץ ממנו כו' ולכן א' אתה ה' לבדך כו' וגם במל' דא"ס יתכן מציאות הוי' כי קוש"י הוא הרצון ומח' דאנא אמלוך והיו"ד חכמה והה' בינה והוי"ו מדות והה' אחרונה הוא בחי' מל' דא"ס עצמו משא"כ אתה עשית הוא התלבשו' מל' דא"ס ע"י צמצום להחיות העולמות בכאן נתעלמו כל הה' בחי' הנ"ל (ואפי' הנפש שהוא מציאות גילוי אור וזיו נתעלם להיות מאיר ממנו רק הארה בעלמא כו') ולכן נא' את חסר ה"א (וזהו עשית את השמים ושמי השמים כי בחי' בריאה נק' שמי השמים והוא בחי' א"ק שנק' אדם דבריאה בכללות ההשתל' ובחי' שמים הוא אדם דיצי' והוא בחי' עתיק ואריך והארץ הוא בחי' עשי' שהוא בחי' י"ס דאצי' מחכ' ולמטה שנק' בחי' עשי' כו'), והנה כמו שנתפרשו ב' פסוקים אלו מבחי' מל' דא"ס בנאצלי' כן יתפרשו מאצי' לבריאה כו' כי הנה הי"ס דאצי' הגם שהם מקור לאחזאה כו' מ"מ לא יוכל להיות נמשך מהם שום מציאת גילוי שפע להוות נבראים מאין ליש בפו"מ ולכן כאשר הי' צ"ל התהוות העולמות דבי"ע הי' מוכרח להיות התגלות מדת המלוכה באצי' שהוא בחי' בנין המל' ועשיראה דכולהו כידוע (כי מתחלה הי' המל' כלולה בכל הי"ס דאצי' וכאשר נתגלים מהעלמה נק' בנין המל' כו') ובנין זה הי' ע"י הרצון למדה זאת שנמשכה מעצם הרצון להאציל כו' וזהו ענין כתר עליון וכתר מל' כי כתר עליון הוא כללות הרצון להאציל וממנו נמשך רצון פרטי למדת המלוכה הנק' כתר מל' וכתר זה נתלבש בחו"ב ומדות דמל' עד שנתגלה בחי' מל' דמל' שזהו בחי' אור וזיו להיות נמשך מזה נבראי' מאין ליש (כי מל' וזיו ענינם אחד הוא כח הגילוי לזולתו כידוע), ונמצא שיש ה' בחי' בבחי' המל' דאצי' נרנח"י. אך הנה כתיב כי נשגב שמו לבדו שגם כאשר נתגלה מציאת המל' דמל' שנק' שמו הוא עדיין נשגב מבחי' התהוות הנבראים מאין ליש, לכן הוצרך להיות ירידת המל' להתעלם במסך אשר בין אצי' לבריאה ולא נתגלה רק הארה בעלמא מבחי' המל' ומבחי' הארה