פב

היותר גבוה שבכנסת ישראל שנק' אמי כמשי"ת. והנה להבין מתחלה שלשה מדריגות שבכנס"י והברכה בדרך כלל יש להקדים ההפרש בין תפלה לברכה שבחי' תפלה הוא בחי' ההעלאה ממטלמ"ע והיינו שהעומד למטה (שהוא בחי' המקבל מל' דאצילות הנק' כנס"י) עולה למעלה למקום המשפיע והעלי' הוא ע"י הבקשה שהוא מבקש למלאות חסרונו (וכמ"ש בכהאריז"ל שהמל' מבקשת מדודה שהוא בחי' ז"א למלאות חסרונה כו') וזהו למען יזמרך כבוד נהו"ת קארי תדיר לנהו"ע כו' והוא מש"א ואני תפלה, אני הוא בחי' מל' כו' וזהו ואשפוך את נפשי לפני ה' שהתפלה נק' שפיכת נפש כו', משא"כ הברכה הוא המשכה מלמעלמ"ט והיינו שהעומד למעלה (שהוא בחי' המשפיע כו') ממשיך שפע הברכה אל העומד למטה, ושפע זאת בא בדרך ציווי וגזירה כמ"ש יצו ה' אתך את הברכה באסמיך כו' (והגם שגם התפלה הוא בחי' המשכה מלמעלמ"ט שהם ענין ח"י ברכאן דצלותא מ"מ ההמשכה הוא מצד ההעלא' ולכן הוא ממקום נמוך ביותר לפ"ע העלאת המקבל בלבד שלא יוכל להגיע לעצם המשפיע, משא"כ הברכה הוא בחי' המשכה שלא ע"י העלאה מתחלה רק שהוא בא מעצם המשפיע שמתעורר מעצמו להמשיך שפע ולכן הוא ממקום גבוה ביותר דהיינו מעצמיות המשפיע). והנה גם התורה היא בחי' המשכה מלמעלמ"ט (והוא מבחי' עצם המשפיע שמתגלה כמו שהוא רק מ"מ יש הפרש ביניהם גם יש חילוק בין ברכה להודאה כמשי"ת) ע"ד ענין הברכה כו'.

ב) ולהבין ביאור ענינם. הנה מתחלה יש להבין ענין התפלה למעלה במל' דאצי' הנק' כנס"י מה היא ומבואר למעלה שהוא הבקשה למלאות חסרונו, מהו החסרון ומהו מילוי החסרון. הנה ידוע דסיהרא לית לה מג"כ. וביאור ענין זה הנה כתיב אתה ה' לבדך אתה עשית את השמים ושמי השמים כו' הארץ וכל אשר כו', והנה אתה הראשון הוא בה' ואתה השני חסר ה"א (כי אתה הראשון מדבר בבחי' דכר המשפיע שהוא בבחי' המל' דאצי' כמו שהוא בבחי' אצי' שנק' דכר לגבי בחי' המל' המתלבשת בבי"ע הגם שהוא נוק' ומקבל לגבי ז"א, משא"כ אתה השני הוא מדבר בבחי' המל' המתלבשת בבי"ע, או למע' יותר אתה הראשון הוא בבחי' מל' דא"ס שלפני הצמצום ואתה השני הוא בבחי' הקו שהוא בחי' ההארה שלאחר הצמצום המתלבש בג' מיני אדם א"ק עתיק ואריך ואדם דאצי' שהוא בחי' בי"ע בכללות ההשתל' כמשי"ת) ויובן בהקדם מש"א דהתהוות הבריאה הוא יש מאין ובאמת ממך הכל כתיב. אך הענין יובן בהקדים פי' אור א"ס מהו שאין הפי' אור של א"ס (כמו שהבינו קצת המקובלים כו') אלא האור הוא א"ס משא"כ על העצם לא יתכן לומר לא א"ס ולא אין תחלה כי אינו בגדר גילוי והתפשטות כלל משא"כ האור שהוא בחי' הגילוי והתפשטות יתכן לומר א"ס להתפשטותו (משא"כ אין לו תחלה לא שייך לומר עליו כי אע"פ שאין לו תחלה זמנית כי אינו בגדר זמן מ"מ מקור יש לו שהוא בחי' המאור והוא התחילה שלו כו') ומבואר בשם הה"מ נ"ע שמציאות הגילוי והתפשטות לא יתכן לומר רק בבחי' מל' דא"ס ולא למעלה מזה (כי מדת המלוכה לא יתכן בבחי' עצם רק כח הגילוי על זולתו שהוא בחי' עם נפרד דוקא כו') ומה שנק' בשם אור להיות שלמעלה הגילוי וההתפשטות הוא בדרך אור ולא בדרך שפע כי בשפע ישתנה המשפיע מהשפעתו כמו כח