סו

בבוך במדבר דף ל"ח ע"א

בבוך במדבר דף ל"ח ע"א, דברי חכמים כדרבונות, כולם נתנו מרועה א' דהיינו אל אחד נתנן, פרנס אחד נתנן זה משה, כי אף בהלכות או"ה מצאנו ראינו מחלוקת ואלו ואלו דא"ח ע"ש מקור החיים לנש"י הנחלקים לשלשה קוין ונשמות ששרשן ממדת חסד הנהגתן ג"ט להטות כלפי חסד להקל, והנה אלקים חיים הוא הבינה ומבחי' הבינה נמשכים ז' המדות חג"ת נהי"מ ומהם נמשך התחלקות הרעות באיזה דין, וזהו אלו ואלו דברי אלקים חיים שכולם נמשכים מהבינה, וע"ד שבפ' בראשית נאמר וכל יצר מחשבות לבו רק רע ואח"כ נאמר כי יצר לב האדם רע מנעוריו, הנה נתהפך הטעם לזכות, וזהו הכל מחמת כי במקורן ושרשן לכל אשר יחפוץ יטנו, וזהו וידבר אלקים היינו בינה הנק' אלקים חיים את כל הדברים האלה היינו שבה נכללו כל זיין המדות.

ב) מזוקק שבעתים, לא ניתנו דברי תורה חתוכין, היה אומר מ"ט פנים כו' אחרי רבים להטות כו', דודי צח היינו ב' פעמים מ"ט שע"ב, וע"י ספה"ע מ"ט יום שמבררים נה"ב וממשיכים מ"ט שע"ב אזי ביום השבועות נמשך שער החמישים דבינה וע"כ בו ניתנה תורה.

ג) במד"ר יתרו ס"פ כ"ח, שהוא עושה את הכל בבת אחת דבור זכור את יום השבת ואומר וביום השבת שני כבשים וכולם אמרן בבת אחת, שהי' גילוי אלקות בלי שום התחלקות רבוי המדרגות, כי ע"ס דאצי' הוא הייחוד והתכללות ע"ד הוא היודע והוא הדיעה, לכן במ"ת שהי' גילוי מאצי' לכן הי' למעלה מהתחלקות, ועד"ז הוא ההפרש בין עלמא דאתגליא ובין עלמא דאתכסיא.

ד) אלא אף החכמים העומדים בכל דור ודור כו"א קבלו את שלו מסיני, כי בבינה נכלל כל ז"ת, גם ע"ד מחשבה נק' אתוון רברבן, גם ע"ד א"ק נק' אור כללי.